מה זה זמן?

שאלה: מה זה זמן? האם הוא קיים בצורה עצמאית או רק בתוכנו? כיצד אתה רואה את הזמן?

תשובתי: אני רואה את הזמן כשאני מסתכל על השעון. אני מרגיש את הזמן כשאני חושב על חיי, על הזמן שאוזל, כעל משהו שעובר, על התוצאות, הרגשות.

הרצון לקבל שלנו, החומר הכללי, מרגיש את העבר, את ההווה ואת העתיד כשינויים שמתרחשים בו. כלומר, הזמן תלוי בחוויות שלנו בתוך הרצון לקבל. אם הן לא היו קיימות, אנחנו לא היינו מרגישים את הזמן. אילו אני לא הייתי מרגיש שפעם טוב לי ופעם רע, גם אז אני לא הייתי שם לב לזמן. אילו הרגשתי לא הייתה משתנה, אז הזמן לא היה קיים עבורי. כלומר, הזמן בשבילי הוא תוצאה של שינויים בתוך החושים שלי. בלי השינויים, הזמן אינו קיים. במה הרגע הקודם שונה מהרגע הבא? – רק במה שקורה בתוך הרצון לקבל שלי. את זה אנחנו מכנים "זמן".

המושג "זמן" קיים רק מפני שיש הבדל בין ההנאה שהרגשתי ברגע הקודם למה שארגיש ברגע הבא. ההרגשה שלי משתנה, לכן חשוב התענוג שהיה לי קודם, התענוג שיש עכשיו ושיהיה בהמשך. אני בודק את כל המצבים בתוך הרצון לקבל שלי, המצבים שחולפים אחד אחרי השני נרשמים בתוכי כזמן.

הרצון לקבל הוא חומר הבריאה והוא מרגיש עד כמה הוא מלא או ריק. הוא מודד את כל המצבים שלו בהתאם למילוי שהוא מרגיש ובהתאם להשוואת התענוג במצב הקודם יחסית למצב הנוכחי, וכך מעצב בתוכו את הרגשת הזמן.

הזמן הוא מידת המילוי בתוך הרצון לקבל. מפני שאני רוצה ליהנות, אז אני מפתח את הרגשת העתיד ואני פונה לעבר כדי ללמוד כיצד עליי להתארגן כדי להשיג את המטרה הרצויה. אני מתכנן תהליכים כדי להגיע למילוי, לכן הזמן מתחלק אצלי לשלבים שונים.

אני רוצה לדעת את העתיד וללמוד מהעבר, אבל כל זה נובע מתוך הרצון לקבל שלי. צורות שונות של הרצון לקבל מתפתחות ומעצבות בתוכי את הרגשת הזמן.

לפי ההתפתחות, הרצון לקבל מחולק לדרגות: דומם, צומח, חי ומדבר. רק האדם מרגיש את הזמן, כלומר את העבר, ההווה והעתיד המורגשים בתוך הרצון לקבל שלו בצורה שונה. אני מרגיש שבתוכי קיימים המון סוגי זמן. יש זמן שסופר שעות, ויש זמן שאותו אני מרגיש. הזמן יכול להימדד במיליארדי שנים של קיום היקום ויכול להימדד גם על ידי רגעים ספורים. הכול נקבע על ידי מה חשוב ומה לא חשוב לי, כיצד אני תופס את הזמן כלפיי.

הרגשת הזמן והזמן עצמו הם שני דברים שונים לחלוטין. הרגשת הזמן תלויה בהרגשה הפנימית הפרטית שלי, ואת הזמן האסטרונומי אנחנו מחליטים למדוד בהתאם לתנועת כוכבי הלכת, וגם הוא יחסי.

כל הבריאה היא רצון ליהנות שבתוכו זורמים תהליכים שאני צופה בהם בדרגות דומם, צומח חי ומדבר. מסתבר שכולם נמצאים בתוכי, כל המציאות נמצאת בתוכי, בתוך התפיסה שלי. ואם התפיסה שלי תשתנה, אז ברור שגם הזמן וגם התנועה, המרחב ובכלל כל העולם, התמונה הכללית שבתוכה אני נמצא עכשיו, גם תשתנה.

לכן, יש לשאול: "מה הם החיים שלנו? מה היא המציאות שבתוכה אני קיים? עד כמה היא יחסית והאם אפשר לשנות אותה?".

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 351, 17.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הזמן הוא פונקציה של התפיסה
זמן דחוס לנקודה
זמן – תולדה של אגואיזם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/pKIt2

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest