קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"שבת" נקראת תכלית מעשה שמים וארץ. כלומר, התכלית של בריאת שמים וארץ היתה לצורך "שבת". זאת אומרת, בחינת הגילוי של רצונו להטיב לנבראיו, בזמן שזה מתגלה לעיני כל, אז נקרא שבת. היינו, ש"שבת מכל מלאכתו", היות שיש מלאכה גדולה, שיתגלה לעיני כל את הנהגתו יתברך בבחינת טוב ומטיב. (הרב"ש, שלבי הסולם, מאמר "מהו "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת" בעבודה")
תכלית מעשה שמים וארץ הוא אור השבת, שאור הזה צריך לבוא לידי גלוי לתחתונים, והתכלית הזה מתגלה ע"י תו"מ ומעשים טובים. וגמר התיקון נקרא, כשהאור הזה יתגלה בשלימותו ע"י אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה], היינו בהקדם תו"מ. מה שאין כן טרם גמר התיקון, יש גם כן בחינת שבת, הנקרא "מעין עולם הבא", שהאור השבת מאיר בין בפרט ובין בכלל כולו. (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, "שמעתי", מאמר ס"ג, מאמר "לוו עלי ואני פורע")
"יום השביעי" נקרא בחינת גמר התיקון, שהיא בחינה לעתיד לבוא. אבל מאיר גם בבחינת שיתא אלפי שני [ששת אלפי השנים]. וזה ענין ששת ימי המעשה. והיא בחינת "אשר ברא אלקים לעשות". ושבת נקראת בחינת נפישא (כמו שכתוב "וביום השביעי שבת וינפש"). וזהו בחינת "שבת", המאיר בשתא אלפי שני, שאז השבת היא רק בחינת נפישא. בדומה לאדם, הנושא משא. ובאמצע דרך הוא עומד לנוח, בכדי לקבל כוחות מחדש. ואח"כ הוא צריך עוד הפעם לסחוב את המשא.
מה שאין כן בשבת של גמר התיקון, כבר אין שם מה להוסיף. לכן אין כבר עבודה בכלל. (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, "שמעתי", מאמר ק"ו. מאמר "מהו הרמז של י"ב חלות בשבת")
בזמן קבלת עול מלכות שמים בקביעות, שאין לו עוד לחשוב ולהרהר, נקרא קבלת שבת, שהשכינה הקדושה נקראת, שבת המלכה, זאת אומרת, שבזמן העבודה היא נקראת, שכינתא בעפרא, מה שאין כן לאחר הבירור היא נקראת, בחינת מלכה. וזה ענין, "לכה דודי לקראת כלה", שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא. (הרב"ש, דרגות הסולם, מאמר "גוי ששבת חייב מיתה")
