מדרגות החיבור

מתוך מאמר של בעל הסולם ("פרי חכם"):

"המשיל הזוהר לשניים הבא בספינה, והיה אחד קודח תחתיו. גער בו חברו, "למה אתה קודח?!". ואותו שוטה ענה לו, "מה אכפת לך, הלא תחתי אני קודח!". כי באמת, מקלקל היחיד יופי כל הדמות."

בעולם הגשמי, במקרה כזה כולנו טובעים, ומה קורה ברוחניות?

"וזה סוד התפילה בציבור, שאסור ליחיד לצאת מהכלל. ואסור לבקש לנפשו, על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו."

קודם צריך להגיע לאהבת הבריות. ומתוך המצב הזה כבר תגיע לאהבת ה'. כלומר, קודם כל אנחנו חייבים להתחבר, ורק אז אנחנו יכולים לעבור לפעולה הבאה. לא יכולה להיות שום פעולה רוחנית, אם היא לא באה מתוך החיבור.

הרוחניות אינה קיימת בפני עצמה, אלא אנחנו בונים אותה מתוך ה"כלים" שלנו, בכך שמציירים תמונה של העולם הרוחני על רקע האור הלבן. וודאי, שאין אנו רשאים לצייר מה שבא לנו, ומוגבלים על ידי תמונה שכבר קיימת באופן פוטנציאלי בתוך האור. אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לאור בהדרגה, בכך שמתקרבים אליו ב- 125 מדרגות שנבנו על ידינו. אבל דווקא אנחנו בונים את המצבים האלו בתוך ה"כלים" שלנו. ולכן, אין לנו מה לבנות ללא החיבור. ומי שלא מכוון למטרה הזאת, הוא לא מכוון לפעולה רוחנית.

וכל פעולה אחרת מזה, מביאה אותנו ל"דרך אחרת", לדרך של "בעיתו", לדרך של ייסורים, לדרך ארוכה וקשה שנועדה להחזיר אותנו להכרה בנחיצות החיבור.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 05.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אוי לו לגאוותן המבקש על נפשו
בקש עבור כולם, ולא תטעה
לחבר את המעגל הרוחני הראשון

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/3VMAc

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest