מדוע לא יכול להיות קשר בין סמלים, כסף וחכמת הקבלה?

על פי חכמת הקבלה, מדוע לא יכול להיות קשר בין סמלים, כסף וחכמת הקבלה?

אלו הן דברים שהן מדרכי האמורי שאסור לנו אלו להתעסק בהם, שנאמר (ויקרא כ כג), ולא תלכו בחוקות הגוי וגומר, וכתיב (שם יח, ג), כמעשה ארץ מצרים וגו'… רבי צדוק אומר הקושר על ידו חוט אדום הרי זה מדרכי האמורי. (רבי אליהו די וידאשׂ, ספר "ראשית חכמה", פרק דרך ארץ)

שקר אין בגבולי במציאות כלל, ומכבר ידעת את שיחתי, במנהג אותם המקרבים תלמידיהם לאמת, בחבלי זיוף ובמטוה של שקרים, או מותרות, אשר מעודי לא נטמאתי בגילוליהם, ולא באלה חלק יעקב, ולכן כל דברי נאמרים באמת, ובאותו מקום שאי אפשר לגלות דבר אמת, אני שותק לגמרי. (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, אגרת ה')

הסתירו החכמים הראשונים את החכמה, ממרחבי ההמון, מפחד שלא יארע להם תלמידים שאינם הגונים, וישמשו עם כח החכמה, להרע ולהזיק, ונמצאים פורצים בתאותם ופראיותם הבהמית, בכחו הגדול של האדם, ויחריבו את הישוב כולו. (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", ג')

כל שמירה המעולה, ונעילת הדלת על היכל החכמה, הוא, מפחד האנשים שרוח קנאת סופרים שבהם, מעורב בכח התאוה, והכבוד, ואין קנאתם מוגבלת, בחפץ החכמה ומושכלות לבד. (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", ד')

סודות התורה מתבארים רק ליראי שמו ית', השומרים על כבודו ית', בכל נפשם ומאדם, שלא יצא מתחת ידיהם חס ושלום, שום חילול השם של משהו, לעולם.
והוא חלק הג' מהסתרת החכמה. וחלק הזה ("סוד ה' ליראיו"), הוא היותר חמור בענין ההסתרה, כי רבים חללים הפילו הגילויים ממין הזה, כי מבטנם יצאו כל בעלי השבועות והקמיעות ובעלי קבלה מעשית, הצודים נפשות בערמתם, וכל מיני בעלי המסתורין, המשתמשים בנובלות חכמה, שנפלו מתחת ידיהם של תלמידים דלא מעלי, להפיק מהם תועלת גופני בעדם עצמם או לאחרים, אשר העולם סבלו הרבה, ועדיין הם סובלים מענינים ההם. (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, מאמר "גילוי טפח וכיסוי טפחיים")

חלק הזה ("כבוד אלקים הסתר דבר") הוא היותר חמור בדבר ההסתרה, כי רבים חללים הפילו. ותדע, אשר כל המכשפים שהיו בעולם, ובעלי הערמה הם רק ממיני גילויים כאלה יצאו, אשר תלמידים שלא שימשו כל צרכם, טעו בענינים, ויצאו ללמד לכל הבא בידם, בלי השגחה אם הם ראויים לכך. והמה שיצאו ושימשו בחכמה למטרת אנושיית לתאוה וכבוד. וקודשי ה' הוציאו לחולין ולשוק. והיינו שקוראים קבלה מעשית. (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, מאמר "תכונתה של חכמת הנסתר בכללה")

כיוון שנעדר מהאנושות המפתח הנכון אל הסוד, התשוקה לידע הנעלם התבזבזה לשטויות ולאמונות טפלות. כך התהוותה סוג של קבלה עממית הרחוקה ביותר מהקבלה האמיתית. ותחת שם שקר – מאגיה נוצרו דמיונות שונים הממלאים ספרים רבים. (גוטפריד וילהלם פון לייבניץ – פילוסוף, מדען, מתמטיקאי, אנציקלופדיסט, דיפלומט ועורך-דין גרמני מפורסם 1716-1646)

ארכו הימים, נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם, ולא הכירוהו, ונמצא כל עם הארץ והנשים והקטנים, אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של בניין, שנתחנכו מקטנותם להשתחוות להן ולעובדן, ולהישבע בשמן:
והחכמים שהיו בהם כגון הכומרים וכיוצא בהן, מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן. אבל צור העולמים, לא היה שם מכירו ולא יודעו, אלא יחידים בעולם, כגון חנוך ומתושלח ונוח ושם ועבר. ועל דרך זו, היה העולם מתגלגל והולך, עד שנולד עמודו של עולם, והוא אברהם אבינו עליו השלום:
כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו, והוא קטן, לחשוב ביום ובלילה; והיה תמיה, היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג; ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים:
ואביו ואימו וכל העם, עובדי עבודה זרה; והוא היה עובד עימהם. וליבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק, מדעתו הנכונה; וידע שיש שם אלוה אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכול, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו:
וידע, שכל העם טועים; ודבר שגרם להם לטעות זו – שעובדים את הכוכבים ואת הצורות, עד שאבד האמת מדעתם. ובן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו:
כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם, ולומר שאין זו דרך האמת, שאתם הולכים בה. ושיבר את הצלמים, והתחיל להודיע לעם, שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך – כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים; וראוי לאבד ולשבר כל הצורות, כדי שלא יטעו בהן כל העם, כמו אלו שהם מדמים, שאין שם אלוה אלא אלו:
כיון שגבר עליהם בראיותיו, ביקש המלך להורגו; ונעשה לו נס, ויצא לחרן. והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא, שנאמר "ויקרא שם – בשם ה', אל עולם" (בראשית כ"א, ל"ג)

וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בליבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים. והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומחזיר; ויצחק הודיעו ליעקוב ומינהו ללמד, וישב מלמד ומחזיר כל הנלווים אליו:
ויעקוב אבינו לימד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש, והושיבו בישיבה ללמד דרך ה', ולשמור מצוות אברהם; וציווה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה, כדי שלא ישתכח הלימוד:
והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקוב ובנלווים עליהם, ונעשת בעולם אומה שהיא יודעת את ה'. (הרמב"ם, "יד החזקה", הלכות עבודה זרה, פרק א', ז'-ט"ז)