דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מבט על עצמנו הזרים מהקו האמצעי

מבט על עצמנו הזרים מהקו האמצעי

למה הבורא עשה הכול בצורה כל כך מוזרה? בנה ארמון, הזמין לתוכו את כל האורחים האהובים עליו. פתאום הציב מסביב לארמון שומרים ושוטרים, שמנסים ובודקים את האורחים, לא נותנים להם לעבור וגורמים להם כאב וייסורים. האם הבורא לא ידע מראש מי יהיה נאמן לו, מי אוהב אותו ומי לא? מדוע הבורא דוחה את כולנו, האם כדי שיעבור רק מי שיכול להתגבר על כל המכשולים, כדי להוכיח את נאמנותו ונכונותו?

העניין הוא, שבמאבק הזה נבנה ומיוצב הרצון שלנו, הכלי, לקבלת המילוי בארמון המלך. אחרת, איך היינו יכולים לבנות את הכלי? הוא הרי לא ניתן לנו מוכן מלמעלה. אם סתם כך לא היו נותנים לנו מלמעלה לעבור, האם זה היה מוצדק? כאילו שאני משתוקק בכל ליבי לבורא, וכאן מופיע איזה שומר וזורק אותי מההר למטה.

אבל העניין הוא, שאני לגמרי הפוך לאותן התכונות שדרושות כדי להימצא בפסגת ההר. אני לא אותו האדם שצריך להיות כדי להתארח בארמון המלך. ורק הודות לאותם השומרים אני כל פעם משתנה בכך שמביא את עצמי יותר ויותר להתאמה.

כמובן, שלאגו שלי הכוחות האלה מצטיירים כשומרים, אכזריים ורעים, שלא נותנים לי לעבור. והבורא הוא האכזר מכולם, כי זה הוא ששם את כל השומרים והשוטרים האלה. הוא ברא את היצר הרע שלי ואת כל הבעיות והייסורים שקשורים איתו. הוא כאילו הוליד ילד חולה ומסכן, ובמקום לרחם עליו, הוא עוד מרביץ לו, כאילו שהילד אשם במשהו.

לכאורה, כל הטענות שלנו הן צודקות. אבל העניין הוא, שבניית הכלי הנכון אפשרית רק בזכות התכונות החדשות שאנחנו מקבלים ושאינן נמצאות בנו מלכתחילה. ולכן הגישה הנכונה היא לחלק את עצמי לשניים. במבט אחד, אתה רואה את מה שיש ברצון האגואיסטי שלך. ומנקודת מבט שנייה, אתה רואה מה שיש ברצון להשפיע שלך, בהשתוקקות להידמות לבורא, כלומר כלפי העלייה להר עם ארמון המלך.

ואתה בעצמך עוקב אחרי עצמך משתי הנקודות האלה, מה שנקרא מ"קו אמצעי". וכלפי הרצון לקבל שלך, זוהי הדרך הנוראה ביותר שלא ניתן למצוא בה צדק, אלא הכול רק להיפך! וגם כלפי הרצון להשפיע גם כן לא תצליח למצוא הרבה הצדקות ותמיכה רבה. כי משני הצדדים אנחנו צריכים לתת יגיעה רבה, גם מצד האגו וגם מצד ההשתוקקות להשפעה.

אבל העיקר, שאתה מסתכל על שתי הנקודות האלה במבט עצמאי, מתוך אזור ניטרלי. אתה כאילו עלית ל"כתר" ומשם צופה אחרי המכונה הזאת, כמו הבורא. היא אינה שייכת לך, אלא שייכת לך רק במידה שהיא עוזרת לך להידמות אליו. בזכותה אתה יכול להפוך להיות כמוהו, להגיע לדבקות עימו ולהסתכל על כל השאר כעל האמצעי לכך.

בצורה כזאת אתה יכול להצדיק, להבין ולעבור את כל הניסיונות האלה ב"למעלה מהדעת": גם האגואיסטי וגם המשפיע. כי ההשפעה הזאת גם כן מבוססת כולה על קבלה.

אתה רוצה להידבק לבורא במקום להיות קשור לרצון לקבל שלך. הרצון לקבל הוא בסך הכול האמצעי עבורך להשיג את הבורא. בעזרת התורה ("המאור המחזיר למוטב"), אתה צריך להפוך את היצר הרע הזה ליצר הטוב, שאיתו אתה תדבק לבורא.

כדי להידבק לבורא אתה זקוק ליצר הטוב. אבל כדי שהיצר הטוב הזה יעזור לך להידבק אליו, צריך לבוא אליו מצד היצר הרע על ידי השימוש בתורה. כל הבריאה נבראה במטרה להשיג דבקות עם הבורא. מנקודת הדבקות הזאת, שאותה אנחנו רוצים להשיג, אנחנו צריכים להסתכל על כל התהליך שאנחנו עוברים. ואז אתה תתנתק מנקודת מבט אגואיסטית ולא תסתכל על עצמך מתוך הרצון לקבל שלך, מתוך האגו. אתה כל הזמן תימצא מעליו, תביט עליו מהצד, כעל האמצעי להשגת המטרה.

לכן, כל כך חשוב כל הזמן להעלות את גדלות המטרה, הבורא, הקבוצה, החברים, כי זה יעזור לך להתייחס לכל שאר הדברים כאל כלֵי עזר.

מתוך שיעור על הקדמה לתלמוד עשר הספירות, 15.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
ורק הגיבורים שבהם יכנסו להיכל המלך…
להסתכל על עצמך מלמעלה
מבט על הבורא מנקודת הנברא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/wFQte

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest