דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הפצה / לשתות כוס תה בשביל כולם

לשתות כוס תה בשביל כולם

מתוך שיעור מס' 5 בכנס הקבלה בטורונטו

אנחנו צריכים לשנות את דעת הקהל, לתת תשובה נכונה לחוסר האונים, חוסר התקווה, חוסר ההתמצאות, חוסר השליטה – לכל אותן הבעיות שנובעות מחוסר הבנת החוקים של העולם הגלובלי.

נניח שאני ואתה צריכים לחתום על חוזה: אני מספק לך משהו תמורת שכר מסוים. בעולם הגלובלי, אנחנו צריכים לקחת בחשבון את כל מה שיש בעולם, ללא יוצא מן הכלל. כך גם בגוף, אם משנים פרמטר אחד, השינוי הזה משפיע על כל שאר הפרמטרים. זהו החוק של המערכת האינטגרלית האנלוגית: השינוי הקטן ביותר מורגש בכל החלקים.

וגם אני ואתה חיים במערכת הזאת. אז איך נוכל לערוך הסכם שיועיל לשנינו? הרי אין ספק שההסכם הזה ישפיע על כולם. וזה אומר שאנחנו צריכים לקחת את כולם בחשבון. במילים אחרות, כל פעולה משותפת שלנו צריכה להיות מכוונת כדי להעלות את כולם. אם החוזה שלנו, ובכלל כל פעולה שלנו, לא תהיה לטובת כולם – לא ננחל הצלחה.

אנחנו עדיין רק מגלים את המערכת הגלובלית הכללית הזאת, ולכן עדיין לא הרגשנו את כל כובד המצב. אבל מחכים לנו תנאים נוקשים מאוד: אני לא אוכל לשתות כוס תה, אם לא אקח בחשבון שזה נעשה לטובת כולם. במושגים של חכמת הקבלה, החישוב הזה נקרא "הכוונה להשפיע נחת רוח לבורא", כלומר, לכל הנשמות יחד.

מי מסוגל לעשות דבר כזה? האם נשאר לנו רק למות וזהו?

העניין הוא שהטבע, כלומר המנגנון הכללי של הקשר ההדדי שמתגלה היום, בכל זאת יחייב אותנו להכיר לעומק את המבנה שלו. אנחנו בהחלט נצטרך לעשות את זה, בין אם נרצה ובין אם לא, וייתכן שנצטרך לקבל כמה מכות וייסורים עד שנרצה את זה.

ואז אני אערוך איתך חוזה, מתוך הכרה בכך שכולנו קשורים לכולנו. אנחנו לא נצטרך להתחשב בכל אחד משבעה מיליארד בני האדם שעל פני כדור הארץ, אלא אנחנו מתחשבים בכל הגוף האחד, בצורה קלה ופשוטה.

ללא זה, פשוט לא נוכל להתקיים. ולכן היום המוחות הטובים ביותר, האנליסטים המובילים של התעשייה, הבנקים והממשלות הופכים חסרי אונים. אין להם לא שכל, לא רגש ולא כוח ברמה הגלובלית והאינטגרלית. ולכן הם לא יכולים להחליט שום דבר ולבצע שום דבר, והעולם שלנו הולך ומתדרדר יותר ויותר, ככל שהוא עובר יותר מהשיטה הישנה לשיטת החיבור.

אם לא נשתנה, לא נוכל לספק שום דבר זה לזה, אפילו לא את הצרכים הבסיסיים. עברו הזמנים שבהם יכולנו לעבוד את האדמה, וכל אחד היה מגדל לעצמו איזו עז וכמה עגבניות והיה מסוגל לחיות מזה. המצב קשה, ונקווה שנצליח להסביר זאת לפני שיבואו המכות.

מתוך שיעור מס' 5 בכנס הקבלה בטורונטו, 16.09.2011

ידיעות קודמות בנושא:
החלק הראשון נגמר. מה הלאה?
אין ערבות – אין קוטג'
איך אנחנו משדרגים את עצמנו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/hhTQB

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest