שאלה: האם אדם הנמצא במצב פנימי קשה חייב להתעמק במצבו עד הסוף ולהשתדל להכיר את כל עומק הכאב הנפשי, או שיותר נכון להשתדל לא לשים לב למצבו ולהתעמק בלימוד ובהפצת חוכמת הקבלה? אני מנסה לפעול על פי האפשרות השניה, אבל במקרה כזה, האם איני בורח מהכאב ומהכרת עצמי?
תשובה: בכל המקרים יש לשאוף רק אל האור, אל מחשבות ורצונות טובים. צריך לצאת ממצבים רעים כמה שיותר מהר. אין שום טעם לסבול ו"לאכול" את עצמך. מי שעוסק בביקורת עצמית, לא מרוצה מעצמו, "סובל", מבזבז זמן לשווא ומסית את עצמו נגד הבורא, מכיוון שהבורא חש את כל מה שבלב האדם!