לנגן עם הרוח

מתוך שיעור מס' 2 במרכז "קבלה לעם" – מוסקבה.

בחכמת הקבלה קיימת בעיה גדולה מאוד: היא כתובה בצורה קשה מאוד, בשׂפת האגדה. המקובלים מנסים להשתמש בכל מיני צורות ביטוי כדי לספר לבני האדם בעולמנו כיצד צריכים להיראות הניסיונות שלהם לצאת אל העולם העליון, ומשתדלים לספר משהו על העולם העליון, על התכונות שאליהן צריך להשתוקק.

השׂפה הזאת מאוד לא פשוטה. צריך כל הזמן להשתדל לתרגם אותה בתוכנו לשׂפת הרגש, עד שכל מילה תהדהד בתוך האדם ברגש הנכון. כל מילה חייבת "למשוך" בתוכי באיזה מיתר ולהוליד בת קול פנימית. ועד אז, הטקסט אינו מובן לנו כלל וכלל; הוא חיצוני לחלוטין, אינו נוגע לנו, איננו תופסים אותו ואיננו פועלים בהתאם אליו. עלינו למצוא את הדרך להרגיש את מה שהמחבר רוצה להעביר. זה הדבר החשוב ביותר. קריאת טקסט קבלי דומה לכוונון של כלי נגינה: אם נכוון את עצמנו בצורה נכונה, כלי הנגינה יתחיל לנגן מאליו.

מסופר שלדוד המלך היה נבל תלוי על הקיר, ובחצות הלילה, כשרוח צפונית נשבה בחדר, הנבל ניגן. כך גם אנחנו: אם נכוון את עצמנו בצורה נכונה לכוח החיצוני, נתחיל להרגיש את השפעתו ואת רצונו, נשתווה עימו בתכונות, ונתחיל להתנועע כמוהו. לכך עלינו להגיע.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 16.01.2011

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/uXeZK

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest