דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לטובת ההתקדמות הרוחנית

לטובת ההתקדמות הרוחנית

בעל הסולם, "שמעתי" כ"ה, מאמר: "דברים היוצאים מן הלב".

"ענין דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב, אם כן מדוע אנו רואים אפילו אם כבר הדברים נכנסו להלב, ומכל מקום האדם נופל ממדרגתו. מדוע אנחנו רואים שאפילו אם זה נכנס ללב האדם, הוא בכל זאת נופל מהמדרגה הרוחנית שלו? אנחנו רואים שאפילו אם האדם מתפלא ממה שהמורה מעביר לו, הוא אחר כך נופל מהמדרגה שבא הוא קיבל את תורתו, כוונתו, מחשבותיו של המורה.

והענין הוא, שבזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, כלומר, דברי חכמה מהמורה שלו, תיכף מסכים לדעת רבו, ומקבל על עצמו, לקיים דברי רבו בלב ונפש, מפני שבאמת רוצה שזה יתממש.

אלא אח"כ כשיוצא לאויר העולם, כלומר נופל תחת שליטתם של רצונות, מחשבות, תכונות זרים, המשוטטים בעולם, ולא עוסק בהתפתחות הרוחנית, אז, הוא ודעתו ולבו ורצונו, מתבטלים ברוב, כלומר, לאותה הסביבה, אותם התנאים שבהם הוא נמצא.

ומשום שאין בידו הכח להכריע את כל העולם לכף זכות, אז הם מכריעים אותו ומתערב ברצונותיהם.

מה זה אומר? אם אני נמצא בסביבה זרה, זה הבורא שכך משחק איתי ושם אותי בתנאים חיצוניים אחרים, כדי שאני אתחזק בהחלטות הפנימיות שלי שקיבלתי קודם למרות אותן ההשפעות החיצוניות שתחתן אני נמצא עכשיו.

נניח, שאני חוזר עכשיו מהכנס הביתה. כאשר אני יושב במטוס אני כבר נמצא תחת השליטה של סביבה אחרת. האם אני יכול תחת התנאים החיצוניים שלוחצים עליי להישאר באותו המצב הפנימי שהרגשתי בזמן כל שלושת הכנסים: מרוכז, מכוון למטרה, במצב רוח מרומם, מרגיש את החברים שלי? אם כן, המצב הזה נקרא שאני שולט בעולם החיצון. אם לא, אז העולם שולט עליי.

אלא אח"כ כשיוצא לאויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים, כלומר, החברה הרחבה המשוטטים בעולם. אז, אם הוא לא יכול להתגבר עצמו, הוא ודעתו ולבו ורצונו, מתבטלים ברוב.

התגברות על רבים מורכבת משני חלקים. ראשית, כאשר אני מבין שאני מתנתק מעזרת החברים, אני בעצמי מרחיק אותם ממני בצורה פנימית ומתרחק מהם.

שנית, אני כבר לא רואה שהכול מנוהל על ידי הבורא ודעתם של רבים נשלחת אליי בכוונה כדי שאני עוד יותר אתחזק בקשר עם הקבוצה, עם המקורות, ואקבל את ההשפעה החיצונית עליי כמשחק של הבורא. הרי, הוא בכוונה שולח לי "עוזרים" – שומרים, שרוצים לזרוק אותי מאותו ההר שעליו אני מטפס בדרך לבורא. אולם אף על פי כן, אני הולך קדימה ו"מחזיק בשיניים" כדי להישאר מעל המים בכיוון הנכון. וכמה שהסביבה משפיעה עליי, אני לא הולך עם הזרם אלא חותר למטרה שלי.

כל זמן שאין בידו הכח להכריע את כל העולם לכף זכות…

הרי, הבורא דרך כל העולם עובד בשביל האדם! ואני מצדיק את העולם, מפני שלמעשה הוא פועל כדי לעזור לי להתקדם, זה אומר, "להכריע את כל העולם לכף זכות".

אבל אם אני לא יכול להכריע את כל העולם לכף זכות, כלומר, למשוך אותו לשטח שלי בהבנה שהבורא בכוונה שולח לי מכשולים כאלה כדי שאני אתקדם בצורה בטוחה יותר, אם איני יכול להתקשר עם חבריי ועם המטרה באופן חזק יותר, אז העולם הופך לחיצוני והבורא מסתלק ממנו. אם אני שוכח שזה הוא שסידר לי את הכול וחושב שהעולם משפיע עליי בצורה כזאת בעצמו, אז הבורא מסתלק ממנו ואני נמצא בשליטתו של העולם הזה. אז הם מכריעים אותו ומתערב ברצונותיהם, כלומר, הוא סוטה מהכיוון שלו.

ואז, אחרי שהאדם נכנע לרצונותיו של העולם הסובב אותו, הוא כצאן לטבח יובל, ואין לו בחירה והוא מוכרח לחשוב ולרצות ולחשוק ולדרוש, את כל מה שהרבים דורשים, כלומר, הוא נמצא תחת שליטתה של החברה החיצונית. גם זאת שליטה – תחת שליטתו של הבורא. שלא יחשוב שיש משהו שפועל חוץ ממנו. אבל זאת כבר הנהגה אחרת לגמרי, לא "אחישנה", אלא "בעיתו". ואז הוא בוחר במחשבותיהם הזרות, ובתשוקות ובתאוות הנמאסות מה שהם זרים לרוח התורה, ואז אין לו שום כח שיוכל להכריע את הכלל – והוא הולך עם הזרם, כמו כל העולם.

אלא עצה אחד יש לו אז, שיתדבק ברבו ובספרים, שזה נקרא "מפי ספרים ומפי סופרים". הוא חייב "להחזיק בשיניים" בשיעורים ובמקורות, לבחור במה שיותר קרוב אליו ומשפיע עליו הכי חזק. אולי זה מאמר כלשהו או קטע מ"תלמוד עשר הספירות", או שיר – לא משנה מה. העיקר, שזה יחזק את הקשר שלו עם החברה שלנו.

ורק בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו ורצונו לטוב, אבל בויכוחים ובפלפולים מחודדים לא יעזרו לו אז לשנות את דעתו, אלא רק בסגולת הדביקות, כי היא סגולה נפלאה שהדבקות מחזירו למוטב.

ורק בזמן שהוא נמצא בתוך הקדושה, אז הוא יכול להתוכח עם עצמו, ולפלפל עם פלפולים יפים, איך שהדעת מחייב שילך תמיד בדרכי ה', אבל כל זה – שטויות. אחרי כל החכמות והודאות שיש לו, שיוכל כבר ללכת עם השכליות האלו לנצח את הס"א, הוא צריך לחקוק במחשבתו, שכל הפלפולים שלו, המסקנות היפות, הלימודים, ההסכם עם החברים, כל זה כלום לא שוה. שאין זה כלי זיין, שיוכל לנצח את המלחמת היצר, משום שכל אלו השכליות הוא רק תוצאה, שהשיג אחרי הדבקות הנ"ל.

הכול תלוי בכמה האדם קושר את עצמו לקבוצה, הרי, הוא חייב לדבר עם חבריו בטלפון, להיכנס לאינטרנט ולהתקשר איתם, להכין בשבילם חומר כלשהו, להשתתף בעבודה יום יומית. אם זה לא קיים, שום דבר לא יעזור.

ההפצה נחוצה לנו, ולא לאלה שלהם אנחנו מפיצים. היא מאלצת אותנו כל הזמן להיות בתנועה, להשתכלל. רק כך אפשר להתקדם!

אני אומר את זה מתוך ניסיון אישי. לצערי, אני יכול להצביע על 30-40 אנשים שפעם הבאתי לרב"ש. אמנם גם עכשיו הם במידה מסוימת עוסקים בחכמת הקבלה, אבל כשמדברים איתם אפשר לראות מה המשמעות של הלימוד ללא התקדמות.

זאת אומרת, שכל השכליות שעליו הוא בונה את כל הבנין, שצריכים ללכת תמיד בדרכי ה', הוא היסוד שהוא דביקות ברבו. וממילא אם יאבד לו היסוד, אז כל השכליות אין להם שום כח, משום שחסר לו עכשיו היסוד. לכן לא להסתמך על שכלו, אלא שוב להתדבק בספרים ובסופרים ורק זה יכול לעזור לו, אבל לא שום שכל ותבונה משום שאין בהם שום רוח חיים.

למעשה, במאמר הזה מדובר על כך שכל דבר שנשלח לנו בחיים, נשלח לנו על ידי הבורא בכוונה, ואסור לשכוח את זה. צריך לנצל את כל ההפרעות כדי להתקדם, כדי להתחזק בהתקדמות עוד יותר.

למעשה, אין לנו שום הפרעות. כל זה – מכשולים, מחסומים, קרש קפיצה. אם נתגבר עליהם, נתקדם. אם לא, זה אומר שנצטרך להתגבר עליהם בדרך עקיפה. הכול תלוי בהשתתפות שלנו.

העניין הוא, שמלמעלה לא שמים לפנינו מכשולים שלא ניתן להתגבר עליהם. האור העליון פועל בהתאמה לכל אחד מאיתנו, בהתאמה לתנאים האישיים שלנו. לכן כל המכשולים הניצבים מולנו תמיד תואמים ליכולות שלנו. זהו אותו האגו שאנחנו חייבים לתקן במדרגה הבאה. ואם האדם זוכר את זה, הוא עוד יותר נדבק להתקדמות לבורא, למורה, לספרים ולקבוצה.

לכן הוא לא נשלט על ידי הסביבה החיצונית, הוא שומר על יחסים טובים איתה, אבל בצורה פנימית הוא נאמן לעצמו ולסביבה. יתר על כן, הוא מתחיל בהדרגה, ללא מילים, להשפיע על הסביבה בצורה כזאת שהיא פתאום מתחילה להשתנות.

בואו נשמור על הקשר בינינו כדי שהרושם של אותו שבוע שעברנו באיחוד, בהשלמה בינינו, במצב נפלא, רק ילך ויתחזק! הרי, אנחנו כולנו נתפזר וכל אחד יקבל הפרעות משלו, ואנחנו חייבים לשמור על הרוח של הערבות ולהתחייב ששום דבר לא ינתק אותנו מהקבוצה, שאנחנו נתגבר על כל ההפרעות ונרגיש את עצמינו יחד עם כולם, כאילו לא התפזרנו.

אם ההפרעות לא ימשכו אותנו לכיוונים שונים, אנחנו נרגיש את הקשר בינינו עוד יותר חזק – ודווקא את זה אנחנו צריכים. אם נוכל לעשות זאת, אז אפילו אין מילים כדי לתאר את המדרגה שעליה אנחנו מיד נעלה. ניתן לממש את החלום שלנו תוך השבוע הקרוב! אם כולנו, ללא קשר למרחקים בינינו, נחשוב על זה שהחברים שלנו יישארו באותו הקשר ביניהם כמו עכשיו, "ביאת המשיח" מובטחת לנו.

"משיח", מהמילה "מושך", "למשוך" – זה הוא גילוי של האור העליון שמשלים את כל התיקונים ומושך את האדם מהאגו שלו לדבקות מלאה עם הבורא.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 07.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
להחזיק את הקשר בין הלבבות
דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב
חוט שיורד אלינו מעולם אין סוף

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/mgklC

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest