דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לחפור עד הסיבה הראשונית

לחפור עד הסיבה הראשונית

כנס חרקוב. שיעור מס' 3.

שאלה: כל שנייה, גם אם אני נמצא בעבודה או יושב בשיעור או בכנס וכו', אני מוצא את עצמי במחשבה שאני לא פועל. אני לא יודע מה לעשות. מה צריכה להיות המחשבה הראשונית שלי? למה אני חייב לכוונן את עצמי, במה לאחוז?

תשובה: שב ליד אלה שעושים משהו: שרים, מתחבקים, קוראים – לא חשוב מה. תהיה באופן קבוע סביבם, לא צריך יותר מזה כלום.

שאלה: אני מנסה לעשות משהו אך תופס את עצמי במחשבה שנפלתי מזה לחלוטין.

תשובה: לא נורא. אתה לא נפלת. נפלת לפני זה, ועכשיו הזכירו לך על זה. מי הזכיר לך? איך מתרחשת התזכורת או הנפילה? הרי יש סיבה כלשהי?

זאת הבעיה, אתה לא מחפש תשובה עד הסוף, עד הסיבה ההתחלתית. תיכנס לעומק. אתה תמיד חייב להגיע למצב הראשוני. מהיכן זה נובע, איפה המקור?

אתה חייב לחפור עד שתגיע לבורא! הוא המקור של כל הערעורים שלך. הוא המקור של כל מה שקורה לך. תגיע לקשר ביניכם!

מדוע הוא עשה דבר זה או אחר, דרך מישהו או משהו? – בשביל שאני אלמד דרך תמונת העולם הזאת. האמת, שאין כאן אף אחד. זה הבורא רוצה ללמד אותי באמצעות כל הפנים האלה כדי שאני אגיב עליו כך ואלמד ואדע בצורה כזאת.

הרי הוא חסר גוף. הוא רק הכוח. ואין ביכולתנו למדוד כוח – הוא חייב להיות מלובש במשהו.

כאשר אני אומר: "יש חשמל" – איפה הוא? הוא עובר בתוך החוט, מחמם משהו, דולק, אותו הדבר עם כוח ההשפעה, עם תכונת ההשפעה – זה חייב להיות מלובש במשהו. כשהבורא מתגלה, אז הוא, כוח ההשפעה הזה, מתגלה בחומר שלי, אני הופך למתאם בשדה הזה.

לכן אם משהו קורה אני מיד נתפס במחשבה: "זה מגיע מהבורא." מדוע הוא גילה את עצמו בצורה כזאת? למה הוא המתבטא דרך התופעה כזאת? מה אני אמור לקבל מזה, מה ללמוד?

כך אני לומד אותו. הוא מראה לי את הביטוי שלו באופן מסוים בתופעה, באדם, בטבע – לא חשוב במה. הביטוי הוא שלו! רק כוח אחד פועל. כל החוקים שלנו הפיזיים, הביולוגיים והאחרים – כל זה ביטוי של הכוח האחד והיחיד. רק שהוא מתבטא בחומר שונה באופנים שונים, ובצורה כזאת אנחנו חוקרים אותו. בשום דרך אחרת לא תוכל להשיג את הכוח העליון הזה.

וגם את עצמך אתה משיג על ידי ביטוי כוח הקבלה ולא כוח ההשפעה. אתה מרגיש את עצמך דרך חמשת החושים שלך – כך מתבטא כוח ההקבלה. אם לא היו לך חמשת החושים האלה לא היית מרגיש את עצמך. אבל כך אתה חש את עצמך: "אני קיים בגוף" – אלה הם חושי המישוש. "אני שומע, רואה, מריח, טועם…" סך הכול חמישה חושים, אבל הם נותנים לי את הרגשת העצמי ושל העולם.

למה? – מפני שכוח הקבלה שהבורא ברא כך מתבטא דרך חמישה החושים. בדיוק באותה הצורה מתבטא גם כוח ההשפעה דרך חמישה החושים שלו: "כתר", "חוכמה", "בינה", "זעיר אנפין", "מלכות". זה הכול!

לכן חייבים לחפור עד לסיבה ההתחלתית – בכך מסתכמת חוכמת הקבלה.

זוהי חוכמה של גילוי הבורא. והגילוי חייב להיות על בסיס משהו: חומר, מכשיר כלשהו. אנחנו מהווים את המכשיר הזה. כרגע אנחנו רק המכשיר, החומר, עבור הגילוי של תכונה אחת בלבד – תכונת הקבלה. אמנם בטבע עוד קיימת תכונת ההשפעה. את התכונה השנייה הזאת עלינו לגלות.

אנחנו באמת עוסקים במדע. לכן זה נקרא "חכמת הקבלה". אין כאן אמונה, אין שום טקסים מיסטיים, שום דבר. מדע!

שאלה: האם אני לא אשקר לעצמי אם אגיד שאני רואה את כל התמונה המטריאליסטית הזאת שאחריה מסתתר הבורא והכול נהדר. כלומר אני רואה את הבורא, פשוט אני רואה אותו בצורה כזאת. איך בכל זאת להגיע מהמצב הזה לתפילה?

תשובה: אם כל הזמן תחזיק את עצמך במחשבה שהכול בא ממנו, אז בצורה כזאת תגיע לתפילה.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס חרקוב, 17.08.12

ידיעות קודמות בנושא:
טווח ביטחון מהתמוטטות עתידית
תמשיך בדרך בסבלנות ובעקשנות
סרט בשחור-לבן עם סוף טוב ידוע מראש

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/5xxCv

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest