דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / להחיות את הפגרים המתים

להחיות את הפגרים המתים

הבחירה החופשית שלנו, מסתכמת בלהתכלל בקבוצה ולקבל את ההזדמנות לעבוד כנגד האגואיזם הטבעי שלנו. מהקבוצה אני מקבל את הדחף להשפעה, הדחף לבקש מסך ואור חוזר, במידה שאני באמת רוצה אותם.

אך אם אינני רוצה את זה, מהיכן אקח את הרצון?! – לכן אנחנו נמצאים בדרגה כזאת שאינה שייכת לרוחניות, אלא נקראת גשמית! היא תמיד תישאר איתי. אפילו כשאעלה למדרגה האחרונה ביותר לפני גמר התיקון, אני עדיין אעמוד על המדרגה שנקראת "העולם הזה". וכאן אני יכול, בצורה מכאנית לחלוטין, ללא כל רצון, לחייב את עצמי להימצא בתוך החברה ולקבל ממנה התפעלות, ללא הקדם החיסרון. הסביבה תייצר בתוכי את החיסרון להשפעה, שיחייב אותי ללמוד ולהשתתף בכל הפעולות. ובסופו של דבר החיסרון הזה יביא אותי לתכונת ההשפעה, כלומר למסך ואור חוזר.

לכן האדם בונה סביבו סביבה, גבולות, מעגלים שונים, באותה המידה שבה הוא רוצה להתקדם רוחנית. ואז הוא יכול לעבוד ללא שום חיסרון, ללא שום רצון, ואפילו אם הוא מרגיש דחייה. אך אם ניתנה לו איזושהי השתוקקות התחלתית לרוחניות, הוא חייב למקם את עצמו בחברה, שתברא בו את החיסרון להשפעה.

ולכן, כמו שכתוב בספר הזוהר, אפילו התלמידים של קבוצת רבי שמעון, לפני תחילת הלימוד, הרגישו בתוכם שנאה זה כלפי זה. אף אחד מהם לא רצה את ההשפעה, וכל אחד הרגיש שהוא לא סובל את הקבוצה ואת החברים. זה בעצם המצב שבו מגיעים לשיעור, כמו פגרים מתים. כל אחד מביא את עצמו בצורה מכאנית לחלוטין, ללא שום דרישה בלב. וכך הם מתחילים לדבר על חשיבות החיבור. הם בעצם משקרים, כי למעשה איש אינו רוצה בחיבור, אף אחד אינו צריך את זה. אבל הם מתחילים מרחוק, ובהדרגה, בזכות הדיבורים והלימוד, הם מושכים את האור המחזיר למוטב, שמשנה אותם.

האור המקיף המרוחק הזה מאיר על הרצון לקבל שלנו, הרצון האגואיסטי השבור, ומשנה אותו לאט לאט. שוב מתחילה להתעורר בו הנקודה שבלב, יותר ויותר, וכך האדם קם לתחייה.

כך הזוהר מתאר את המקובלים הענקיים האלה, שנמצאים בדרגת ג"ר דאצילות, ולכן הם יכלו לכתוב עבורנו ספר כזה. אך בכל פעם הם הרגישו קודם כל נפילה גדולה מאוד. רבי שמעון, לפני גמר התיקון, הרגיש שהוא נפל עד לדרגת "שמעון מן השוק" ואיבד את כל ההשגה הרוחנית. אך בזכות זה שהם היו נמצאים בעולם הזה והרגישו את הרצונות הגשמיים שלו, כלומר את הגופים הפיזיים, אז הם יכלו להתחבק, להתחבר, לגרום התפעלות זה לזה על ידי הדיבורים הפשוטים "מפה לאוזן", במדרגה הנמוכה ביותר, במציאות שבה לא נשארת שום השפעה.

אבל טמון בה כוח גדול מיוחד. אתה יכול להתחיל שוב מאפס ולבנות מחדש את הקשר שלך עם העולם הרוחני, בזכות הקשר עם הרצונות שנמצאים בדרגה הזאת, כשהם פשוט נראים לך כגופים פיזיים. כך אנחנו מתעוררים לעלות יותר למעלה, עד שנגיע למטרת הבריאה עצמה, עד לגמר התיקון.

ורק כשאנחנו מגיעים לגמר התיקון, אז כל הדרגות הקודמות, כולל דרגת העולם הזה, מתקפלות כמו שטיח ומצטרפות למלכות דאין-סוף בזכות הפעולה הסופית, הזיווג הגדול שנקרא "רב פעלים ומקבציאל". ואז כל המציאות חוזרת לאין-סוף.

ועד אז, אנחנו קיימים בהרגשת העולם הזה, במדרגה הנמוכה ביותר של הסולם הרוחני, מפני שללא זה, לעולם לא נוכל להיכנס בצורה עצמאית לפעולה הרוחנית. לכן רק האדם עצמו קובע עד כמה הוא רוצה לעלות בקדושה, בסולם המדרגות, ממדרגת העולם הזה, שמנותקת לגמרי מהרוחניות, ולכן תמיד מאפשרת לו בחירה חופשית להיכנס לרוחניות.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 29.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
היה היו שני חברים
העולם המדומה שלא ניתן להסתדר בלעדיו
תלמדו לעבוד ברמה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/a0POg

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest