לגלות את האיחוד

כשאני אומר: "אין עוד מלבדו", זה אומר שאני מטיל על עצמי את התפקיד שאני צריך לבצע בעולם, ולא סתם שוחה עם הזרם וחי את החיים רגע אחר רגע, יהיה מה שיהיה. להיפך, בכל רגע אני מרכז את הרצונות שלי על תיקון הקשר שלי עם העולם, ומשתוקק לגלות בו את הכוח המנהל היחיד. המאמץ הזה שלי נקרא: "אם אין אני לי מי לי".

נגיד שחליתי. אני הולך לרופא, אך יחד עם זה אני לא סתם דואג לבריאות של הגוף הבהמי שלי, אלא אני חושב שבכך אני מצרף ומשייך את כל זה לכוח האחד. הרי גם הרופא, גם התרופה וגם אני כלולים במערכת הכללית. הבורא מנהל את הרופא, והתרופה התגלתה בזכותו. במילים אחרות, כל מה שנדמה לי שקיים בנפרד זה מזה: הרופא, התרופה, המחלה שלי, אני בעצמי – את כל זה אני חייב לצרף ולשייך למקור אחד.

ולאחר מכן, כשאני מבריא, אני חייב לומר שגם מלכתחילה הכול היה אחד. פשוט הבורא סיבב כך את כל המצבים רק כדי שאצרף אותם בתוכי ואגלה לעצמי את האיחוד שלו.

מתוך שיעור על איגרת של בעל הסולם, 18.02.2011