כלי פתוח

"וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא" (חקת, י"ט, ט"ו).

האדם מורכב מכלים קטנים, אשר הם מהווים את הרצונות, הכוונות והתכונות שלו. אם הכלי שלי לא מעוצב, אם אין עליו מסך, אם אני לא משתמש בו לאחר הצמצום והוא פתוח לכל פעולה, כלומר אני לא מפקח עליו, אז זהו כלי טמא שאין בו "צמיד פתיל". אני חייב להרגיש אותו בתוכי, להבין איזו תכונה זו, ליצור עליו מסך ולהחזיקו סגור. יחד עם זאת, אני צריך לדעת לאיזה מצב שייכת התכונה הזאת, ומתי אני יכול להשתמש בה להתקדמות שלי קדימה. הכלי שלי חייב להיות טהור וסגור תמיד, אחרת הוא נתון לכל מיני השפעות פנימיות וחיצוניות למיניהן, שזה בעיקרון אותו הדבר. והוא נפתח רק כשזה הכרחי, לפי צרכים של החברה הסובבת אותי.

"ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא מי נדה לא זרק עליו טמא הוא" (חקת, י"ט, כ').

אדם שלא טיהר את עצמו, לא יכול להיצמד לאחרים וכביכול מופרש מהנשמה הכללית. בהקשר לזה, בתורה גם מוזכר מחנה שמתוכו אדם טמא צריך לצאת ולעבור ימי טהרה כדי לחזור לשם שוב. המחנה זה הקשר בין בני האדם, הנשמה הכללית.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 24.6.2015

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/gSlgq

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest