אנחנו יוצרים בינינו קשר הדדי, תלות הדדית, ערבות, אהבה, צורך הכרחי להיות יחד. קשר כזה (מקום) אנחנו חייבים ליצור כדי לגלות בו את הבורא שמסתתר מאיתנו. מהמקום הזה שיצרנו, "אוהל ההתגלות" (אוהל מועד), הוא ידבר איתנו.
ללא הימצאותו של "המקשר" הזה, בינינו לבין הבורא, אנחנו צועקים לריק. ניתן לפנות רק לדמות שאותה יצרנו בקשר שלנו, מקדש הבורא. נאמר, שרק דרך האהבה אל האחרים ניתן להשׂיג אהבה אל הבורא. לכן אנחנו בונים בינינו מערכת רוחנית של ערבות ותמיכה הדדית, במטרה לגלות את הבורא.
זאת הסיבה שלשמה צריך בראש ובראשונה לדאוג לבניית הקבוצה. התנאי הראשון לקבלת התורה, אור התיקון, ליד הר סיני (המצב של גילוי השנאה ההדדית) היה אי היכולת, אך הנכונות להתאחד כאיש אחד בלב אחד, לעבוד על האיחוד הזה לפי העיקרון של "נעשה ונשמע". אין זה משנה כמה הנכונות קטנה, אך אם היא קיימת, מופיעה אצלנו הנקודה המשותפת, "חלון" לפנייה אל הבורא. הרי הנקודה המשותפת הזאת מציגה את המלכות של עולם האצילות, את השכינה.
כך עלינו להבין את ההכנה לקבלת התורה.
נעשה ונשמע
האהבה שלי אל "אחרים רבים" היא זנותית, לעומת האהבה שלי אל "אחר אחד" שהוא הבן זוג שלי. דרך האהבה שלי ל"אחר אחד", אני לומדת על אהבה להבורא אחד. בדרך אהבה להרבה אחרים אני לומדת על אהבה להרבה בוראים.
אך בסופו של דבר גם זוג עיניים יאלצו להכיר ב… ולאהוב את הגוף כולו הנברא כאחד. תודה ותודה על אהבתך.