דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כינור שמכוון לפי הקולן של הבורא

כינור שמכוון לפי הקולן של הבורא

אנחנו בנויים מחומר של הרצון לקבל ומרגישים את הכול רק בו, עם רווח לעצמנו. חוץ מזה, האדם לא מבין ולא מרגיש כלום. התיקון הוא בכך שאנחנו מכוונים את הרצון הזה לעל מנת להשפיע.

בינתיים, בשבילנו אלה רק מילים יפות, ואנחנו לא מבינים על מה מדובר. זאת אומרת, אנחנו יכולים לחדור בעזרת הרצון שלנו לתוך מישהו אחר ולהרגיש מה קורה בתוכו. כלומר לדעת מה הוא מרגיש ומבין מה שקורה בנו! ובהתאם לכך אנחנו נפעל.

כלומר, לא כדאי לבדוק את ההרגשה עצמה, האם היא מתוקה או מרה, חמוצה, חמה או קרה. אני בעל חושים חדים ביותר, אבל אני בודק את הכול מתוכו, עד כמה טוב לו. הרי כל מה שאני מרגיש, מגיע מהבורא. לכן, אני רוצה להרגיש כיצד זה פועל בי, בהתאם להנאה שהבורא מקבל.

לא חשוב מה החושים שלי, הטעמים שלי, כל מה שקורה בתוכי אני מעריך רק לפי מה מרגיש הבורא בגלל שאני מרגיש. עלינו להיות ביחד, כלומר, עליי להיות בתוכו כדי לדעת בבטחה כיצד לכייל את עצמי, לכוון את עצמי למה שקורה בתוכי.

כי כל מה שיש לי במוח ובלב, מגיע הכול מהבורא. הבורא נמצא בי. לכן, אני צריך לדעת לתפוס בעזרת החושים שלי את הרגשתו. עליי להשתוקק להגיע לזה שהוא יהיה "הראשון". הוא נמצא בתוכי ומעורר בי את כל התחושות, המחשבות. והוא גם "האחרון", מפני שאני צריך לראות על ידי איזו תגובה אני גורם לו יותר נחת רוח. כלומר, עליי לבדוק כיצד אני צריך להגיב על המתרחש כדי להביא לו נחת רוח מרבית.

אם אני פועל כך, זאת אומרת שאני משתוקק להגיע לאהבת הבורא. לא משנה מה אני מקבל ממנו, אני מקבל את הכול כ"טוב ומיטיב". אבל אני צריך לוודא שזה באמת טוב, ולשם כך אני צריך להתחבר עימו ולהרגיש בתוך המציאות שלי שהבורא נהנה. גם בהתחלה וגם בסוף אני בודק את הכול רק לפי התחושה שלי בו, ולכן אני רוצה להישאר בדבקות עימו, להתקרב אליו ולגלות אותו. כי בלי זה אני לא יכול לכייל את התגובות שלי על מה שאני מקבל ממנו.

במקרה כזה מתפתחים בי בו זמנית גם אהבה וגם יראה. האהבה מתפתחת מעל היראה, כי היראה היא תנאי הכרחי לאהבה, שבלעדיו האהבה לא יכולה להתקיים. עליי להיות כל הזמן ב"חיל ורעדה", האם אני מקבל את כל התחושות מהבורא, האם הוא מתלבש בי? מה הוא רוצה שאני ארגיש? כיצד עליי להגיב כדי לגרום לו נחת רוח מרבית?

כאן דורשים ממני מסירות נפש, ביטול עצמי, דבקות, נחיצות בלהרגיש בו שמחה, כי "בו ישמח ליבנו". על ידי זה אדם הופך לכינור שמנגן בהתאם לתגובות, לתחושות שלו על מה שמקבל מהבורא.

אני בעצמי כל הזמן מכוון, מכייל את עצמי בהתאם לכך שהבורא הוא "הראשון", "אין עוד מלבדו" והוא גם "האחרון" וש"בו ישמח ליבנו". ואדם נמצא באמצע, מצד אחד מבטל את עצמו, מרגיש רק את היחס של הבורא לנברא, ובו בזמן מבטא בתגובה את היחס של הנברא כלפי הבורא.

לכן, "אהבה חלוטה" יכולה להתקיים רק בכלי שמכייל את עצמו בדיוק בכל תר"ח תכונותיו, רצונותיו על מנת להשפיע. הוא לא צריך שום דבר לעצמו, חוץ מדבר אחד שהוא גילה בהתחלה, "אין עוד מלבדו" ולסיים ב"טוב ומיטיב". כלומר, הוא מבין שהוא מקבל את הכול מהבורא שהתלבש בדמות האדם (אין עוד מלבדו), ואחר כך הוא בעצמו מתלבש בבורא, טוב ומיטיב, רוצה לגרום לו נחת רוח.

מתוך שיעור על פי אגרת מס' 2 של בעל הסולם, 29.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
להשפעה אין גבולות
על גל ישר לבורא
כינור המנגן את נעימת הבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/wb7EC

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest