כזה אני

thumbs_monterrey_wp.jpgמכתב שקיבלתי: "אני מתבייש ברצונות שלי. מתבייש שאתה תדע עליהם. ככל שעובר הזמן אני מרגיש שאני רוצה הכול. את כל הנשים, את כל הכסף, השלטון, הכבוד. ומאיפה כל-כך הרבה קנאה? והגוף לא רוצה לעשות שום דבר. כמו בור ללא תחתית.

ויש הרגשה ששום דבר לחלוטין לא תלוי בי. אני כמו פלסטלינה, כמו נוצה ברוח. רק אתמול רציתי להיות ראש הממשלה והיום איני יכול לקום מהמיטה (אין רצון, אין מוטיבציה). והרצון היחיד הוא להתקפל לנקודה קטנה או להתפוצץ לאלפי חלקים. ובכל זאת, אני מנסה לקשר את כל הקורה לי לבורא. ומודה על כך שלפחות אני יכול לחשוב עליו. או, לחילופין, מנסה לשכוח. ומאמין, אבל עם איזשהו גוון ביקורתי.

אני תמיד זוכר שיש אותך, את הקבוצה, אנשים שמחפשים. כאשר אני סובל, כאשר אני מנסה לברוח מייסורים (לשכוח), כאשר מנסה למצוא את משמעות החיים שלי (אם אפשר לקרוא לזה חיים) ושל החיים בכלל, אני מאמין, כי רק הבורא יכול לעזור לי ורק הוא".

תגובתי: אלה הם החיים, המודעות הראשונה. לאחר מכן תבוא ההבנה של השינוי. כעת אתה לומד על בשרך את עצמך, את הטבע שלך, האגואיזם. לאחר מכן תשנא אותו ותחליט לקרוע אותו מעליך – זו תהיה היציאה שלך מ"הגלות".

כל המצבים האלו, לאמתו של דבר, הם נפלאים. הרי אתה שוקע אל תוך הטבע, והבורא מלמד אותך, מי אתה. הרי אתה לא שוכח את חכמת הקבלה ואותו. ממליץ לך לקרוא את מאמרי שמעתי, ובמיוחד את המאמר הראשון – אין עוד מלבדו.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/XKnac

2 comments

  1. לא ייאמן גם אני מרגישה ככה ורציתי לציין שכבר כמה זמן, השאלה שלי האם אישה גם אמורה להרגיש ככה ומה היא אמורה לעשות כדי להתמודד עם זה.

  2. אביב מעיין

    לכולנו!

    לדרוש! כן, כן, …לדרוש מהבורא לשנות אותנו!!! באהבה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest