כוחו של ההרגל

שאלה: אם אין לבורא רצון לקבל, אז למה הוא ברא אותנו?

תשובתי: הוא נהנה מאיתנו. יש לו רצון, אך לא רצון לקבל. בואו נכנה את הרצון של הבורא "כוח", ואז הכול יסתדר. פשוט אנחנו מייחסים את כל הרצונות לעצמנו, הרי בכל מקרה אני הוא זה שרוצה משהו. והמושג "כוח" נראה לנו ניטראלי, לא משנה לאן תסובב אותו, זה משהו עם פוטנציאל של פעולה. אבל במקרה הנתון זהו לא סתם כוח, אלא רצון להשפיע או כוח שרוצה לקיים את פעולת ההשפעה.

הבורא הוא הטוב המוחלט, כך כותב בעל הסולם במאמרו "מהות הדת ומטרתה". מה הביא אותו למסקנה כזאת? למרבה הצער, אנשים אחרים מעולם לא ראו שום דבר כזה. לפעמים אנחנו עוברים הרגשות נעימות, אבל זה רק מפני שההרגשות הרעות נעשות פחות רעות. ההרגשה הטובה שלנו היא בריחה מהרע. אילו רק היינו יכולים לנצל את "הטוב המוחלט" לפי שיקול דעתנו…

בעל הסולם ממשיך, "כלומר שאי אפשר בשום פנים שבעולם שיגרום למי שהוא צער כלשהו". הוא הטוב המוחלט וגורם לכולם רק טוב. זה לגמרי הפוך מההרגשה שלנו. מכיוון שכבר קיים הכוח העליון ואני מרגיש רע, אז ברור שאני הוא הסיבה לכך. האם אני יכול להאשים מישהו מהאנשים שנמצאים סביבי?

אז מדוע בעל הסולם מביא לנו את הטוב המוחלט של הבורא כחוק ברזל שלא קיים משהו לפניו? הוא כותב: "באשר השכל הבריא מראנו בעליל את הבסיס לכל עושי רעות שהוא מוגדר אך ורק "ברצון לקבל", פירוש, שמתוך שלהוט אחרי קבלת טובה להשלמתו עצמו, הנה משום זה יוצא להרע לזולתו".

כלומר, אני מממש את הרצון לקבל שלי לא רק לטובתי, אלא גם לרעתו של הזולת, ועדיף בו זמנית. במקרה הזה זאת "גניבה", אני לוקח משהו ממך לטובתי וזהו כבר רווח כפול. ואם לא, אם אי אפשר לשדוד אותך, אז לפחות אני "מרוויח". אחרת אני לא מסוגל לספק את צרכי. אני ממש זקוק לזה, הדחף הזה בנו בתוכי. בדיוק כך הילד מונע בידי דחף בלתי נשלט שמחייב אותו לרוץ, לקפוץ, לשבור וכולי. הרצון האגואיסטי רוצה כל הזמן להתמלא על ידי גרימת נזק לזולת.

בעל הסולם כותב: "באופן שאם הבריה לא היתה מוצאת שום קורת רוח בעד עצמה, לא היתה שום בריה בעולם שתרע לזולתה". בצורה כזאת הרצון לקבל הוא סיבת כל הרע שבעולם. ומכיוון שהוא נמצא בידיים של הבורא, אין לך שום סיכוי לעשות עם עצמך משהו בלי עזרתו.

"ואם לפעמים אנו מוצאים איזו בריה המזקת לזולתה בלי שום "רצון לקבל" הנאה לעצמה, אינה עושה זאת רק מתוך הרגל קדום שהגיע לה מתחילה מתוך הרצון לקבל, אשר ההרגל פוטר אותה עתה מכל סבה חדשה, כנודע". במילים אחרות, הפעולות שחוזרות על עצמן שנגרמו על ידי הרצון לקבל הבוער, בונות בי חיסרון, צורך "אוטומטי" להמשיך לבצע אותן. כך ה"מכאניקה" עצמה הופכת לטבע השני, אפילו בלי כוונה, בלי מחשבה ובלי חיסרון אמיתי. כבר אין חיסרון, אבל אני כבר רכשתי את הרצון שהתפתח מתוך "תנועות גופניות" ועכשיו הן חסרות לי.

כתוצאה מזה, אפילו בלי שום צורך בגניבה, אני בכל זאת גונב. מדוע? לשם מה? אני בעצמי לא יודע, זה פשוט הרגל.

למעשה, אנחנו לא מבינים שאנחנו "גונבים", כלומר, מתוך הרגל מבצעים פעולות שכתוצאה מהן אין לנו שום רווח. כל אחד יגלה פעם ויראה כמה פעולות כאלה הוא עושה במשך היום. לפעמים זה פשוט לא נגמר, עד כדי כך גדול כוחו של ההרגל.

"ומתוך שהבורא ית' מובן לנו שהוא שלם מעצמו, ואינו נצרך למי שהוא שיעזור לו להשלמתו להיותו קדמון לכל דבר, א"כ ברור הוא, שאין לו שום רצון לקבל". לא יכול להיות רצון לקבל ל"קדמון". כי הוא הקדמון. אז ממי הוא יקבל משהו?, "וכיון שאין לו שום בחי' של "רצון לקבל", ממילא אין לו שום בסיס להרע למי שהוא, וזהו פשוט בתכלית הפשטות".

הבורא הוא לא רצון לקבל, לא חיסרון. הוא שלם. וכאן מתעוררת השאלה, האם יכול ה"שלם" להיות גם הטוב המוחלט יחד עם הפעולה החיצונית כלפי הבריאה שהוא ברא?

בעל הסולם מגדיר את ההיבט הזה כ"תכלית הפשיטות", כלומר, שלא שייך לשום בירור שנמצא מעל ההסכמה הראשונית, כי הוא המושג ה"קדמון". "ולא עוד, אלא שמקובל ומתיישב על לבנו בתכלית הפשטות במושכל ראשון שיש לו "רצון להשפיע" טוב אל זולתו, דהיינו לנבראיו".

כאן אנחנו חוזרים שוב לתמונת המציאות, שבה אנחנו לא רואים שום דבר דומה. העולם שלנו מלא ייסורים, כל היקום שלנו כאילו מתאמץ, מתרחב בלי לנוח, אבל בכל זאת המקובל מספר לנו הפוך.

העניין הוא, שחסר לנו השכל הישר, הבריא והאובייקטיבי, ואנחנו, בעלי השכל האגואיסטי הפרימיטיבי הנוכחי, ולכן, לא מסוגלים לערוך ניסוי "טהור". אני בעצמי לא יכולתי להסכים במשך שנים עם אמירות והצהרות כאלה או אחרות של המקובלים.

רק אחרי שהאדם עובר תיקונים, אז כתוצאה מהתיקונים האלה הוא מתחיל לחשוב אחרת, בהתרחבות דעת. ואז הכול מסתדר, אבל לא מכוח ההרגל או מתוך הסכמה מאולצת, אלא על בסיס בדיקה הגיונית, נכונה, בלי שום ויתורים. פשוט נפתחים בך כלים חדשים, ומתוכם אתה קובע עובדות.

מתוך שיעור על פי המאמר "מהות הדת ומטרתה", 28.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הבורא הוא הטוב המוחלט
האם אפשר להתגונן מהבורא?
עד שינוסו הצללים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/JYrqm

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest