קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: לְמה דומה הדרך תחת הנהגתו של מורה דרך רוחני? לטיול עם מדריך טיולים בלונדון או לטיפוס על הר מסוכן, ששם אי אפשר לדרוך ימינה או שמאלה ללא המדריך, אחרת תיפול ותתרסק?
תשובתי: בטיול בלונדון אתה יכול לשמוע את המדריך בחצי אוזן, ובאותו הזמן לטייל מסביב איך שבא לך. אבל האם זה דומה לדרך הרוחנית שבה אתה לא יודע ולא מבין כלום?
אתה צריך להיכנס לרוחניות. המדריך אומר לך שכדי להיכנס לרוחניות אתה צריך לקיים כך וכך תנאים מסוימים. ואתה פתאום אומר שחצי מהתנאים האלה אינם מקובלים עליך אבל ממשיך ללכת יחד עם הקבוצה. איך יכול להיות דבר כזה? האם אתה יכול לטפס על ההר אם אינך מסכים עם מחצית מההוראות של המדריך? אתה צריך להיות ממושמע כמו תינוק, מבוטל לגמרי בידיו של המדריך.
שאלה: אבל אני לא תינוק, אלא אדם בוגר! אני צברתי ניסיון עשיר בחיים שלי, למדתי לפני כן אצל מורים אחרים.
תשובתי: אתה אפילו עוד פחות מתינוק! אם אתה לא שומע לעצות, אז אתה כמו איש מגוּדָל עם שׂכל קטנטן של תינוק שלא מאפשר שיטפלו בו. כאן פועלים חוקים נוקשים שלא ניתן לשחד אותם. אתה לא יכול לבקש מהם רחמים כמו בבית משפט. בבית משפט אפשר עוד לבכות ולקבל מחילה. אבל כאן שום תחבולות (מניפולציות) לא יעזרו: יש חוק, חוק נתן ולא יעבור. תבחר: אתה מסכים איתו או לא.
לכן יש המון אנשים שמטפסים על הרים וכל הזמן יש כאלה שמועדים ונופלים לתהום הגדול, חזרה לשליטת הסיטרא אחרא. ורק יחידים, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, מגיעים לארמון המלך שניצב בפסגת ההר. מידת הסבלנות שעמדה להם, זה אומר, שהם משתדלים בכל כוחם ללכת אחרי המדריך, כנגד כל המסקנות והשׂכל שלהם.
דווקא ההבדלים הקטנים הללו קובעים הכול, איפה שאתה נתקל בהתנגדות של השׂכל שלך ולא יכול להתגבר על הדרישות שלו לעשות להיפך בהשוואה למה שהמורה או בעל הסולם דורשים ממך. כי בכל שאר הדברים אתה מסכים בתוך האגו שלך. וכאן אתה נתקע במה שנגד האגו שלך. ודווקא כאן אתה צריך לבקש עזרה ולעלות.
דווקא הנקודות האלה שבהן אתה נתקל ולא יכול להתגבר, הן מתחברות והופכות לקו, לשביל, שמביא אותך להיכל ה'. אי אפשר להתקדם אחרת. ואתה אומר: "אבל ביתר הדברים אני מסכים!". זה נפלא שאתה מסכים, אבל כל יתר הדברים אינם שייכים לרוחניות. הרוחניות היא רק באלה הנקודות שבהן אתה לא מסכים!
אתה מתקדם רק בנקודות של אי הסכמה: נקודה אחר נקודה. ואתה חייב להסכים בהן, תחת השפעת הסביבה, הלימוד, וכולי. אבל ההסכמה שלך לא צריכה להיות פרגמאטית. אם אתה מסכים ללכת להפצה כפי שביקש המורה מפני שאתה מקווה לקבל איזה שׂכר, אז זו כבר לא הליכה ב"אמונה למעלה מהדעת", אלא למען הרווח הגשמי.
צריך להיזהר בשימוש בנקודות החיכוך ולא להפוך אותן לכדאיות. אתה לא יכול להסכים ללכת להפצה כדי להרגיש את עצמך גדול בפני הקהל או להרוויח שם כסף. אתה חייב ללכת בנקודות הנגף הללו ב"אמונה למעלה מהדעת", ואז מהנקודות האלו ייווצר לך קו.
מתוך שיעור על אגרת כ"ו של בעל הסולם, 13.12.2013
ידיעות קודמות בנושא:
שם, איפה שהכי כואב
מפקיד את חיי בידיו של מורה דרך
להבריא את כל העולם
