יציאה מהערפל

שאלה: אני חושב שבכנס הערבה אנחנו הוכחנו שהכול אפשרי. מה הלאה?

תשובתי: הבעיה היא כזאת: בעולם הזה, כשאני רואה מטרה והיא חשובה בעיניי, אז יש לי מספיק מרץ ואנרגיה כדי להשיג אותה, אבל אם המטרה אינה נראית לעין או שאינה חשובה, אז אין לי כוח לעבודה: "באמת, בשביל מה לעבוד קשה?".

בסופו של דבר, הבעיה שלנו היא בהכרת חשיבות המטרה. בכוונה מלמעלה מורידים לנו את החשיבות הזאת, כדי שאנחנו כל פעם נקנה חשיבות חדשה, כדי שכל פעם יהיה לנו בורא חדש, עולם רוחני חדש, הכול חדש.

ואנחנו עם החברים צריכים לבנות את זה בעצמנו. הם צריכים לספר לי, על כמה חשובה הדרך הרוחנית, על אף שבעצמם אינם מרגישים את זה. אבל אנחנו התחייבנו זה בפני זה, וזה נקרא "ערבות". זה אומר, שצריך שוב ושוב לומר זה לזה עד כמה הדרך הרוחנית היא חשובה, בדומה לאיך שאימא או סבתא מספרות לילד אגדה לפני השינה.

תגיד לי, מה כל כך מיוחד היה בכנס שלנו? מאיפה ההתפעלות? האם היה שם משהו מוחשי? לא. האם קיבלת משהו ביד? לא. האם הרגשת, שמעת, ראית, או טעמת רוחניות? לא. למעשה לא היה שם שום דבר, פשוט "ניפחו אותך באוויר חם", כמו בלון, ומזה שהתנפחת התחלת לעוף כלפי מעלה. זה היה כל הכנס שלך.

אז מה מפריע לך לעשות את זה עכשיו? למה אתה לא יכול לעלות עוד יותר למעלה? דווקא עכשיו, כשאתה מרגיש כבדות, חוסר התעניינות, כאשר מופיעים אצלך כל מיני חשבונות ואתה מתחיל לחשוב בצורה יותר "ריאלית", דווקא עכשיו תתחיל לפעול.

שאלה: בכנס אנחנו כאילו דפקנו את הראש בקיר, בכך שניסינו להשיג משהו בלתי אפשרי, עד שגילינו שזה אפשרי, אפילו ברמה המינימאלית. וזה אומר, שהכול אפשרי.

תשובתי: מצוין. עכשיו תמשיך. אבל אל תחשוב שגילו לך עכשיו במקצת מה זו הרגשה רוחנית, בכך שרצו לתת לך בסיס ממשי להמשך הצעדים. להיפך, יכבידו את ליבך, יוסיפו קשיים, יחייבו אותך לשכוח את זה, כאילו שזה בכלל אינו קיים. ייקחו ממך חזרה את כל ה"מקדמה", אחרת היא תהפוך לבסיס אגואיסטי להתקדמות: "כדאי לי ללכת קדימה, כי זה נעים ונפלא. אני רוצה חיים כאלה". זה כבר לא רוחניות, אלא "קליפה". מקודם היא לא הייתה ועכשיו תופיע. זו וודאי גם כן רכישה, אבל לא אותה הרכישה שאתה מחכה לה.

בקיצור, תמשיכו. דווקא עכשיו אנחנו מתחילים לעבוד עם אבחנות רוחניות: קצת זָכות, קצת ביטול עצמי, חשיבות… אנחנו עברנו את התקופה הקשה ביותר, ועכשיו כל פעם יהיה לנו משהו ריאלי, מוחשי. אתה תרגיש את הדברים האלה "בידיים", אתה "תטעם" אותם, אתה תרגיש אותם בעביות פנימית, בהתנגדות. עוד מעט אתה אפילו תתחיל למדוד אותם.

עברנו את השלב הקשה ביותר, שבו לא ידענו היכן אנחנו נמצאים, מה קורה, בדומה לתינוק שרק נולד שעדיין לא ממש שומע, לא רואה, לא מגיב… עכשיו מתחיל השלב החדש.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 21.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
עכשיו מתכוננים לעלייה הבאה!
לאחר הכנס: ב"אבני הרחיים" של הבורא
אל תזלזלו בשגרת היומיום

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/v4bpn

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest