דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / חגים ומועדים / יום כיפור: מרחיבים את הגבולות

יום כיפור: מרחיבים את הגבולות

הייתם פעם בחו"ל ביום כיפור? ההרגשה שונה, אפילו אם אתה בין יהודים. בישראל, האנשים הם שעושים את היום הזה ליום מיוחד. יש אווירה כללית של חשבון נפש, מחשבה, יחס, נגיעה בנשמה. כל אחד משתדל להיות קצת יותר טוב, יותר רך, יותר רגוע מאשר בימים האחרים.

אבל מהי מהותו של יום כיפור? לאן הוא מכוון אותנו? איך הוא קשור לבעיות של החברה הישראלית וליחס השלילי של העולם אלינו? לביטחון ילדינו? כדי להבין זאת, צריך להכיר את המשמעות הפנימית של המושג 'יום כיפור'.

חוקי המערכת

אנחנו חיים בתוך מערכת הטבע, ולכוח הטבע הכללי קוראים א-לוהים. בטבע יש תכנית ויש סדר. רשת חוקי הטבע קושרת אותנו מכל הצדדים, מטפלת בנו, מפתחת אותנו, אפילו שאנחנו לא מודעים לכך.

אנחנו דומים בזה לתינוק, שכלל לא יודע שמפעלים שלמים עובדים כדי לספק לאימו כל מה שהוא צריך כדי להתפתח. אבל הוא מכיר רק 'אימא', וזהו. כך גם אנחנו, מכירים רק את העולם הקטן שלנו על פני כדור הארץ, וחוץ מזה כלום. נסתר מאיתנו שיש מערכת כוחות אדירה שמטפלת בנו ומובילה אותנו אל מטרה מסוימת.

חכמת הקבלה מלמדת איך להבין את תהליך ההתפתחות, איך לגלות את הכוח העליון שמטפל בנו. להוציא אותו מהסתר לגילוי. להרחיב את גבולות העולם שלנו, לבטל את גבולות הבועה שבה אנו קיימים ולראות את כל העולמות יחד. כפי שנאמר: 'עולמך תראה בחייך' (ברכות י"ז, ע"א).

איך מגלים זאת? על ידי כך שאנחנו פותחים את עצמנו לעולם הגדול. חכמת הקבלה, שנקראת פנימיותה של התורה או תורת האמת, מסבירה שזה קורה כאשר אדם מתעלה מעל הטבע האגואיסטי שלו ומתחיל להתחבר עם אנשים אחרים. בביטול הגבולות בינינו לבין האחרים, אנחנו מבטלים גם את הגבולות שבין העולם שלנו לבין העולם הנצחי.

הכול תלוי ביחס שלנו לאחרים. אם אני באמת מצליח להתייחס לאחרים כמו לעצמי, בזה אני מבטל את כל הגבולות. זה לא פשוט, וצריך ללמוד איך לעשות זאת, אבל חכמי הקבלה הצליחו בכך לאורך הדורות.

הראשון שלימד

אברהם אבינו היה ראשון שלימד ברבים את השיטה איך להתעלות מעל הגבולות. בבבל העתיקה, בימים בהם אנשים הפסיקו להבין זה את שפתו של זה, אברהם הבין שזה לא מקרי. הוא חקר את הטבע וגילה כי האגו האנושי, שאותו מסמל מגדל בבל מהסיפור הידוע, בכוונה מתפרץ וגדל עד השמים.

חוסר ההבנה בין אנשים נועד להכריח אותנו להתקדם ולהתפתח, ללמוד איך לדלג מעל המחיצות בינינו. אם מתחברים לפי הכלל של 'על כל פשעים תכסה אהבה', בונים קשר הדדי מעל כל השוני וחילוקי הדעות, אז בתוך הקשר הזה אנחנו מתחילים להרגיש את החיים השלמים והנצחיים שלנו. חיי גן עדן.

אברהם הזמין את כל הבבלים ללמוד את השיטה לחיבור שגילה. האלפים שהתחברו לרעיון נקראו 'בית אברהם' כפי שמסביר הרמב"ם, ונעשו לעם ישראל ברבות השנים. אנו לא עם שנוסד על בסיס מוצא משותף, אלא על בסיס אידיאה של ערבות הדדית וחיבור מעל הכול. חוקי הקיום שקיבלנו על עצמנו היו 'אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך', 'ואהבת לרעך כמוך', 'כל ישראל חברים'. ביטלנו את הגבולות והמחיצות בינינו, הפכנו לעם אחד.

מדינה בהזדמנות

כשאנחנו עם ישראל, אנו ראויים לחלקת האדמה שנקראת ארץ ישראל. כך נכנסנו אל המקום הזה לפני כשלושת אלפים שנה. אבל עם הזמן, הפסקנו להרגיש מחוברים כאחד, האגו גבר ועימו באה שנאת חינם, ולכן הארץ הזו הקיאה אותנו מתוכה. בתום אלפיים שנות גלות, על ידי צרות ובעיות רבות, קיבלנו הזדמנות לחזור לארץ ישראל, אפילו שעוד לא חזרנו לתפקד כעם ישראל.

הרב יהודה אשלג, 'בעל הסולם', הסביר כבר בשנות השלושים שלמעשה קיבלנו הזדמנות להתחבר שוב זה לזה באהבת אחים. זמן לבנות את עצמנו מחדש כעם ישראל, ולהוביל את העולם כולו אל החיבור המושלם. זוהי מטרת ההתפתחות שלנו כבני אדם. אם חס ושלום לא נממש זאת, ההזדמנות תסתיים ושוב נצא מכאן.

כיום עלינו לעשות חשבון נפש. להכיר את תפקידנו בפאזל האנושי, להבין מה זה אומר להיות 'אור לגויים'. לכך מכוון אותנו הסיפור המיוחד שאותו קוראים דווקא בצהרי יום כיפור.

יונה הנביא ואנחנו

יונה הנביא היה יהודי שהגיע למצב בו גילה את הכוח העליון. הוא קיבל משימה: עליך ללכת לנינווה, עיר שסימלה את שיא השחיתות והחמס, ולהחזיר את האנשים למוטב. לחיבור, לאהבה.

אבל יונה ניסה לברוח מתפקידו. הוא נמלט באנייה אל הים, אבל אז החלה סערה גדולה. כשהתגלה שיונה הוא יהודי, היה ברור שהצרה היא בגללו. יונה הורה למלחים לזרוק אותו אל הים, כדי שהים ישקוט מזעפו, וכך הם עשו. דג גדול בלע אותו ואחר כך הקיאו אל החוף. יונה הלך לנינווה, והסביר לאנשים איך עליהם להתייחס זה לזה. היחסים הגרועים ביניהם נפסקו, ונבנה ביניהם חיבור טוב. הם ניצלו מהשמדה וזכו לשגשוג ולפריחה.

סיפורו של יונה, הוא סיפורנו אנו. לכן הורו לנו חכמי ישראל לקרוא אותו מדי שנה, באמצעו של היום החשוב ביותר. מנהג ידוע הוא שעבור הזכות לעלות לקריאת ההפטרה של יונה הנביא בבית הכנסת, משלמים הרבה מאוד כסף. אומרים שזו סגולה להצלחה ולשגשוג כל השנה.

ובאמת, אם נבין את המסר העמוק של הסיפור, נזכה השנה לכל טוב. אם נלמד להתחבר זה לזה, אם נחזור להיות עם ישראל ונספק לעולם דוגמה של חיים מתוך חיבור ואהבה, העולם ישקוט מזעפו. כל הסערות שפוקדות כיום את ירושלים, את ישראל, את המזרח התיכון ואת אירופה, כל גלי האלימות והשנאה שמאיימים על שלום העולם כולו, יחלו להירגע.

הכול תלוי בנו

זהו המסר העמוק של יום כיפור. טיב היחסים בינינו, קובע את כל מה שקורה עם ישראל ועם העולם כולו. כאשר בינינו יהיו שקט, שלווה, אהבה וחיבור, מדינת ישראל תאיר את העולם.

ואז, כמו שצפו חז"ל, יום כִפורים יהפוך להיות כ-פורים. כלומר, כמו פורים. מיום שמסמל הגבלות וצמצומים, נעבור ליום שכולו סעודה, משתה ושמחה. נזכה לחיים הכי טובים שרק אפשר לחלום עליהם, עם בטחון שגשוג ושפע, ונוביל את העולם כולו אל השלמות ואל הנצח. הכול בידיים שלנו.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ZivZ2

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest