יגיעה אישית

שאלה: נניח, שאני מתרגם שאלות מאנגלית לרוסית. כיצד, יחד עם זה, עליי להישאר בתוך הכוונה? אני לא מצליח לקשור בין שני הדברים הללו בתוכי? או שאני עושה עבודה או שאני משתדל להתרכז במאמץ פנימי כדי להרגיש את הקבוצה, להיות איתה במחשבה.

תשובתי: אתה לא "חי את השאלה", אחרת גם השאלה וגם הקבוצה היו מחוברות ביחד. אתה עדיין לא מרגיש בפנים את השאלה הזאת, לכן אתה לא מסוגל לשלב בין המאמץ להישאר בכוונה עם עבודת התרגום.

אם אני נמצא בתוך הקבוצה ומגיעה השאלה, אני מייד מנסה להבינה, להעביר אותה דרך הקבוצה ורק בתוך הקבוצה אני פותר את כל הבעיות. אני לא מנסה להבינה דרך התפיסה הגשמית. היא אינה קיימת מבחינתי. אני לא רוצה להיות בתוך הרגשה, בניתוח של העולם שלנו. אני רוצה להיות בתוך התפיסה הרוחנית. בשבילי חשוב מאוד דווקא המצב הזה, להיות בתוך הקבוצה, להרגיש את עצמי ואותה.

2013-10-21_rav_kvutza-ve-afatza_lesson_02

כל השאלות, התשובות, כל החיים, כל מה שמתחיל ונגמר, הכול צריך להיות בתוך הקבוצה, בתוך הנשמה הכללית. מה זה משנה מה אתם עושים? אתם יכולים באותו זמן לאכול, לשתות, לעשות אהבה, לתרגם, ללמוד קבלה. זה תלוי באדם היכן נמצא ה"אני" שלו, הנקודה המרכזית של המודעות. תעסקו בכל דבר, החל מיחסי מין, האכלת ילד, עבודות בית ועד לעבודת ההפצה או חס שלום בית סוהר או בית המשפט, לא משנה. מה ההבדל?

הכול מתגלה בתוך ה"כלים" שלכם. הרצונות החיוביים והשליליים, לא משנה מה, ה"כלי" שלך, ה"אני" שלך צריך לעבור תיקון בקשר עם הקבוצה, לכן אתה נמצא כאן. ואם באותו הזמן אתה שומע שאלה כלשהי או קורא ספר כלשהו, אז אתה צריך להרגיש אותם דרך המכשיר שנקרא "תפיסת העולם הרוחני".

הכול צריך לתפוס דרכו ולא בצורה עצמאית! כל מה שאני שומע ורואה, אני שומע ורואה אחרי שהתחברתי עם כולם. כך אני מסתכל על העולם ולא אחרת! מה זה משנה מה אתה כותב או מתרגם. אני חוזר ואומר, אתה יכול להרגיש ייסורים או תענוגים עצומים ובו בזמן לעסוק בעבודה רוחנית.

שאלה: אבל בינתיים אני לא מבין כיצד עושים זאת בפועל?

תשובתי: הכול תלוי בהכנה שלכם. אם נופלות על האדם המון בעיות, הוא מייד מתנתק לזמן מה מהעבודה הרוחנית. אם הוא עדיין לא מוכן לזה, עדיין לא נמצא בקבוצה, אז זה כאילו חותך אותו, זורק אותו החוצה. דרוש זמן כדי לסדר את עצמך. בהתחלה ישנה התרגשות כלשהי, אחר כך הרטט דועך ובהדרגה הוא יהיה מסוגל להתמצא ולשים את עצמו במצב הנכון.

וכאשר אתם בעצמכם נכנסים למצב של התפעלות חיובית או חלילה שלילית, אז אתם בעצמכם מתאמים ביניהן.

מדוע שתרצה לצאת מתוך מרכז הקבוצה? שם אתה תפתור את כל בעיותיך. כשאתה נמצא במרכז הקבוצה, אתה מרגיש שהבורא מסדר לך את הבעיות כדי שתחזק עוד יותר את הקשר שלך עם היתר. כך הוא דוחף אותך. זה נקרא "עזר כנגדו".

אין לו שום אפשרות אחרת, מכיוון שלמשוך אותך בעזרת רגשות חיוביים, זה אומר "להונות" את האגו שלך. לפעמים צריכים גם את זה, אבל בעיקר מושכים אותנו בעזרת הפעולות השליליות.

הפעולות השליליות אינן דוחות אותנו מהמטרה, הן כל הזמן מתווספות ומצטרפות לכמות שעלינו לתקן ולצרף לאותה המטרה. וכאשר אנחנו מגיעים למסה קריטית, אז לראשונה אנחנו מרגישים בתוכה את הבורא, כלומר, עולים למדרגה הרוחנית הראשונה.

דרושה יגיעה אישית. רק מתוך ניסיון אישי האדם מתחיל להבין את הכול. היגיעה האישית, היא קודם כל, חיבור פיזי עם הקבוצה. בלי זה לא ייצא לכם שום דבר. עליכם לשבת ביחד, ללמוד, לסעוד, להפיץ ביחד, לתת הרצאות, לעסוק בהתפתחות של כל יתר האנשים, וכולי.

מתוך החומר של העולם שלנו – דומם, צומח, חי ומדבר, אנחנו בונים את העולם העליון. לפי היחס שלי לכל דבר בעולם שלנו, אני בונה את המודל של העולם העליון. עדיין אין לי את המודל הזה, הוא עדיין לא ברשותי, אני עדיין לא שולט בכוחות העליונים.

וכאשר אני משתדל לבנות קבוצה, אפילו סתם על ידי חיבור פיזי, דיון כלשהו או על ידי עבודה משותפת עבור מעגלים חברתיים חיצוניים, אפילו על ידי זה אני מבצע פעולות פנימיות מסוימות.

מתוך שיעור בנושא "קבוצה והפצה", 21.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
קו אמצעי של התנהגות
להתמזג לטיפה אחת משותפת
כוונה ופעולה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/NoP2b

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest