דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / חיים חדשים בקומה השנייה

חיים חדשים בקומה השנייה

איך לבדוק שאתה הולך בדרך הנכונה? מובן, שהאדם יותר מדי אוהב את עצמו, וכל הזמן בתת ההכרה בודק את עצמו לפי נקודת המבט של האגו שלו. אנחנו לא מסוגלים לבדוק את נכונות הדרך בצורה אובייקטיבית.

האפשרות היחידה בשבילנו להשתנות, זה להגיע לצורה של האורח ובעל הבית, ולהרגיש כזה יחס מיוחד מבעל הבית, אשר יהפוך אותנו בצורה כזאת, שבמקום תענוג מהקבלה, אנחנו נתחיל להרגיש תענוג מנתינה. כלומר, אנחנו נתעלה מעל ה"כלי" וה"אור" שממלא את ה"כלי", הקשורים ביניהם בצורה ישירה, בצורה חומרית, טבעית, ונעבור לדרגת היחסים בין האורח לבעל הבית.

האורח, זה כבר לא הרצון לקבל, אלא תכונה חדשה מובנית בתוכו אשר מכירה את בעל הבית, מבינה אותו, מרגישה את היחס שלו. ישנו רצון ומילוי, ומעליהם פתאום מתגלים יחסים הדדיים ביניהם. זאת אומרת, בין הבורא בעצמו (ולא הפעולות שלו) והנברא, אשר בתוכו מתעצבת דמות הבורא, נבנית הקומה השנייה.

ואז נוצר קונפליקט בין הקומה הראשונה, בין יחסי ה"אור" וה"כלי", ובין היחסים האישיים של הבורא בעצמו והנברא בקומה השנייה. לכן הבריאה מרגישה בתוך עצמה סתירה פנימית. כל פעם הרצון שלי משתנה, משתנה היחס שלי לתענוגים. אני מתחיל לראות אותם בצורה חדשה, ובהתאם לזה חייב לבחור מטרה נכונה.

לכן נותנים לי את הנקודה ההתחלתית הראשונה. אם אני רוצה לקבוע את היחסים שלי עם הבורא לא בקומה הראשונה, אלא בקומה השנייה: ביני לבין הבורא, אז אני חייב לגרום לו נחת רוח בדיוק כפי שהוא כל כולו שואף לגרום לי נחת רוח. הסיבה לבריאה שלי היא אהבתו אליי, הרצון לתת לי תענוג. וכיצד אני יכול לעשות את אותו הדבר כלפיו בחזרה?

צריך לחקור את זה, לנסות לברר כיצד אני עם החיים שלי יכול לעשות לו נחת רוח: מה הוא רוצה, למה הוא נמשך, ממה טוב לו? את זה קשה לגלות, כי אם אני אעשה פעולה כלשהי שתגרום נחת רוח לבורא, וארגיש את זה, אז אקבל תענוג גדול יותר מכפי שאוכל להחזיק. אני אקבל את התענוג האגואיסטי הזה כל כך לעצמי, שאני כבר אף פעם לא אוכל לצאת ממנו, להתעלות מעליו אל הקומה השנייה.

לכן, החל מאדם הראשון, נותנים לנו עזרה בעולם הזה. המקובלים מסבירים לנו שכדי לגלות את היחסים בין האדם לבורא, חייבים סביבה נכונה שבה אני יכול לבצע פעולות כאלה אשר על ידן אגרום לו נחת רוח. הרי הסביבה, זה כבר רצון ותענוג שאינו תלוי בי ולא שייך אליי. אני לא מרגיש אותה. ואם אני אוכל לגרום למילוי הסביבה הזרה לי שנמצאת מחוצה לי: הטבע הדומם, הצומח, החי, בני האדם, אז בזה אעשה נחת רוח לבורא. עיקרון פשוט מאוד.

הבעיה היא רק בזה, שאני לא מסוגל לגרום תענוג לאף אחד שהוא מחוצה לי, כי תמיד אני חושב רק על עצמי. זהו הטבע שלי. אבל בכל מקרה, אני חייב לנסות. ואם אני רוצה לגרום נחת רוח לזולת כדי לעשות נחת רוח לבורא, אז כל התהליך הזה כבר יתבצע בקומה השנייה. הרי הוא לא תלוי בתענוג האישי שלי.

מתוך ההכנה לשיעור, 26.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כאילו שלא עשיתי כלום…
טוב מעט בכוונה
מבט על העולם מהקומה השנייה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/hTFV3

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest