חוק קיום הנשמה

רק על בסיס הערבות אנחנו יכולים להתקרב לביצוע העיקרון של אהבת הזולת. וכדי להשיגו, עלינו לבצע בצורה מאוד מדויקת את עצות המקובלים, אחרת לא נזכה להצלחה.

בעל הסולם כותב באחד ממכתביו, שאדם שסטה מהכיוון הנכון, אפילו במקצת, ככל שהוא הולך הלאה, כך הוא מגדיל יותר את טעותו, את סטייתו.

וכך, הוא סוטה לגמרי מהדרך לכיוון המטרה, אפילו מבלי להרגיש שירד מהדרך. הרי בכל פעם הוא סוטה רק במקצת, אך בסופו של דבר כל הסטיות האלה מצטברות והופכות לטעות אחת גדולה ומרה.

לכן חייב להתקיים סדר, תקנון, אצל האנשים שהחליטו ללכת לקראת המטרה הזאת. כמו שכותב הרב"ש: "אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בניין חברה…". והעיקרון הוא שכולם מתחברים כדי לבטל את עצמם בפני האחרים מעל לכל ההפרעות והמכשולים שמגיעים מלמעלה, מהכוח העליון, בין אם אנחנו רואים זאת ובין אם לא.

הכול מגיע ממלכות דאין-סוף, שבה אנחנו מחוברים יחד: האור והכלי. כל הרצונות וכל האורות קיימים בעולם אין-סוף באיחוד ודבקות גמורים, במצב ההתחלתי שהבורא ברא, או במצב של גמר התיקון (מצבים א' וג').

אלא שאנחנו מרגישים את עצמנו במצב הביניים (מצב ב') או באיזשהו מקום אחר על הסולם הרוחני, או אפילו מתחתיו, במדרגה הנמוכה ביותר של הסולם, שנקראת "העולם שלנו".

לכן, כל מה שקורה איתנו, מגיע ממלכות דאין-סוף, ורק לשָם אנחנו צריכים לפנות לעזרה, לאותה הצורה שבה אנחנו קיימים כאיש אחד בלב אחד, מלאים בגילוי הבורא, באור, בהתאם להידמות ולהשתוות שלנו אליו.

והכלל: "ואהבת לרעך כמוך" הוא חוק הקיום של אותה הנשמה הכללית, שנמצאת בעולם אין סוף. לכן זהו באמת "כלל גדול" או "הכללה", כמו שאמר רבי עקיבא, כלי ענקי לכל האור האינסופי שמתגלה בו.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 20.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מתעוררים
כל אחד אחראי עבור כולם
חוק כלים שלובים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/y19XX

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest