חוזרים ארצה

laitman_2011-02-25_9231-70.jpg

בעל הסולם, "ירושת הארץ": "ישראל לא ישובו לארצם עד שיהיו כולם באגודה אחת. חז"ל: ויש להבין, מה ענין אחדות ישראל עם הגאולה".

מה זאת אומרת "ישובו לארצם"? אם מדברים על העולם החיצוני, אז חזרה לארץ ישראל אינה בעיה כה גדולה. ייתכן והיינו יכולים לעשות זאת עוד לפני כמה מאות שנים. הרי היהודים תמיד גרו כאן. אך מדובר כאן על חיבור ענף ושורש. "לחזור לארצם" משמע, לחזור לרצון שמכוון כולו ישר לבורא (ישר אל). מכאן השם – ישראל.

אז כיצד אני יכול להחזיר את רצוני לבורא? זה אפשרי רק בתנאי, שיחד עם כל שאר הרצונות, אני נעשה אגודה אחת. על ידי פירוש נכון של המושגים, אנחנו רואים שהכל באמת כך. החכמים לא עשו משחק מילים, אלא בנו אותן בהגיון מדויק: ישראל אינם יכולים לחזור לארצם, עד שלא יהיו אגודה אחת. על ידי כך הם ממשים את משמעות המילים הללו, מחברים את הרצונות על ידי ההשתוקקות לבורא. ואילו עכשיו, בגלות, מחוץ לגבולות ארץ ישראל, הם מנותקים, נפרדים זה מזה ושונאים זה את זה.

מספיק לברר את משמעות המילים – ומשמעותן מתבררת. אברהם שאל את הבורא: "במה אדע כי ארשנה?" במילים אחרות, מדוע אנחנו עוברים את התהליך הזה, וכיצד אנחנו חוזרים לארץ שלנו, לתוך רצון, שכולו מכוון לבורא, להשפעה? אם אנחנו נחזור להשפעה, אז בודאי שנחזור גם לארץ ישראל הרוחנית. ואז, לפי טבע המציאות, הכוחות הרוחניים ישפיעו על העולם הגשמי, וכאן נוצר לנו מצב דומה.

קודם לכן שמרנו על הכוונה על מנת להשפיע גם בגשמיות וגם ברוחניות. כתוצאה מכך ארץ ישראל הגשמית התאימה לשורשה הרוחני. אחר כך, איבדנו את המרכיב הרוחני וגורשנו גם מארץ ישראל הגשמית. עכשיו, כפי שאומר בעל הסולם, קיבלנו הזדמנות לעליה הרוחנית ולכן חזרנו לכאן. אף על פי שבעצם אנחנו לא מתאימים לארץ ישראל, בכל זאת נתנו לנו את ההזדמנות הזאת, כדי שנעלה לארץ ישראל הרוחנית. זה מנגנון ההתרחשויות הפנימי.

בזמני בית המקדש היינו בדרגה הרוחנית, ואחר כך איבדנו אותה ונשברנו. במקביל לכך, בעולם הגשמי חיינו בארץ ישראל, ואפילו אחרי הנפילה עוד נשארנו כאן לזמן מה, אפשר לקרוא לתקופה הזאת בצורה סמלית: "70 שנה". למעשה תקופת ה"70 שנה" נמשכה יותר ונתנה סימנים ברורים של חורבן הבית הקרב ושל גלות. אחר כך גורשנו והתפזרנו בעולמנו.

ועכשיו, כעבור 2,000 שנה, התהליך מתקדם בסדר הפוך: קודם קיבלנו חזרה את ההזדמנות לעלות לארץ ישראל הגשמית, בתקווה שבזכות זה נעלה לארץ ישראל הרוחנית. בצורה כזאת, כפי שבעל הסולם אמר, קבלנו הזדמנות לגאולה. לכמה זמן נפתח "החלון" הזה, לא ידוע, אך הוא פתוח כבר יותר ממאה שנה. בדומה לעיקוב לפני הנפילה הגשמית, עכשיו שוב מזמנים לנו עיקוב – הזדמנות שעלינו לנצל. אם לא נעשה זאת, אם נפספס את ההזדמנות שלנו, כפי שפספסנו אותה אחרי הנפילה הרוחנית, שייתכן והיינו יכולים לתקן אז, כפי שכותב בעל הסולם, אנחנו שוב יכולים למצוא את עצמנו בגלות.

מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם, 10.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לכל דבר מקום משלו
ארץ האור
על ירושת הארץ

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/lurbJ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest