דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / חברים דמיוניים ומועילים מאוד

חברים דמיוניים ומועילים מאוד

שאלה: אתמול סיפרת על אברהם, שגילה את חכמת הקבלה על ידי התבוננות פנימית. מהי?

תשובתי: כל המציאות נמצאת באדם. יתרה מכך, המציאות בכלל אינה קיימת, וישנה התמונה שלה שאני מפתח בתוכי. היא מורגשת ב"כלים", הרצונות שלי, ב"חיישן מסוים", בפריימים הפנימיים ב"סרט הצילום", המשקף את התגובות לאור העליון ומציג את חוסר ההשתוות שלי עימו.

מכוון אליי "פנס" של אור לבן פשוט, אך אני מורכב מ- 613 רצונות שונים, תכונות שונות היוצרות תמונת עולם צבעונית, תלת ממדית, המלאה בצלילים, ריחות, דברים שניתן למשש, על רקע האור הלבן. במילים אחרות, אני בעצמי "מצייר", מעצב את העולם שלי, נמצא בו.

אך אם תפיסת העולם שלי היא כזאת, הכול תלוי בתכונות שלי ולא באף אחד אחר. יוצא, שאם אני אשתנה – העולם ישתנה. זה מה שנקרא התבוננות פנימית, כשאני מבין שאני יכול לשנות את העולם על ידי השינויים בי.

אז כיצד אני אשתנה? אני לא מסוגל לזה לבד. יש לי רק הרגשה לא נעימה במציאות הנוכחית שלי ואני לא יכול למשוך את עצמי בשערות מהביצה. הרי אפילו המחשבות על השינויים, זה גם חלק מהביצה הזו.

בדיוק כאן מסייע לי כוח השבירה. במציאות המדומה שלי לצידי יש בני אדם, שאומרים לי: "אתה יודע, גם אנחנו חושבים על זה". אני רואה שיתר החלקים של הטבע הדומם, הצומח, החי וה"מדבר" מנוהלים על ידי איזה מנגנון אחד כללי, אולם הדמיון שלי מצייר לי אנשים בעלי אותו ווקטור בדיוק כמו שלי, וזה נותן לי אפשרות להתאמן, לתרגל. עכשיו אני יכול לראות את עצמי מהצד, יכול לעבוד איתם כמו עם עצמי, כמו עם ההקרנה החיצונית שלי.

כשאני פועל יחד איתם אני מגלה שהמשחק הזה הוא יצירתי מאוד. היחסים עם דמויות החברים בונים בי התקדמות בצורות של תפיסה חדשה, של רגש חדש. הם לא מפתחים את התכונות הקודמות שלי, לא מוסיפים שכל קודם ורגשות קודמים, אלא מפתחים בי תכונות חדשות בצורה איכותית, תכונות שלא היו קודם.

לדוגמה, תפיסה רב-ממדית או התעלות מעל מושג הזמן: קודם הייתי רואה את העבר, את ההווה ואת העתיד, ועכשיו אני מפסיק להרגיש את הזמן. נעלמות התנועות החיצוניות, אני מעביר את הכול פנימה, קושר עם תנועות פנימיות: משתנים בי היוצרות השונים, וכתוצאה מכך אני מרגיש שינויים על רקע האור הלבן.

אם אני עובד בצורה כזו עם דמויות החברים שנמצאים בשדה הראייה שלי, אני מבין, נכון שהם מצוירים על ידי הדמיון, אבל היחס הנכון אליהם מאפשר לי לרכוש אמצעי מיוחד לשינויים פנימיים. במאמצים ההדדיים עם הדמויות האלו, אני משייך אליהם עצמאות מסוימת – במידה שבה אני בעצמי רוצה להיות עצמאי. בסופו של דבר, כשאני משחק איתם בצורה כזאת, אני רוכש תפיסה שמוציאה אותי מהתמונה הנוכחית שהצטיירה על מסך התודעה שלי, למציאות חדשה.

מתוך שיעור לפי המאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות", 29.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אני חי בעולם שחי בתוכי
העולם ייעלם והקבוצה תישאר:-)
הבורא נסתר בעולם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/6jhwp

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest