ויהי אור

laitman_2011-02-25_9196-70.jpg

ספר הזוהר, פרשת "תרומה", אות תי"ד: "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור. אור הזה נגנז, והוא מזומן לצדיקים לעוה"ב. כמ"ש, אור זרוע לצדיק, שמורה, הן לצדיק שלמעלה והן לצדיק התחתון. ואור ההוא לא שימש בעולם חוץ מביום הראשון, ואח"כ נגנז ולא שימש יותר".

ישנם שמות רבים לרצונות (כלים) ולאורות. למעשה, זהו כל אוצר המילים שלנו. הרי כל מה שאנחנו מרגישים, חושבים ואומרים מורכב מרצון/חומר ואור/אנרגיה. אפילו בעולם הזה, על אף שאיננו מרגישים בצורה ישירה את הרצונות ואת האור, אלא רואים במקומם תופעות אשלייתיות, אך גם הן מהוות רצונות ואורות שממלאים אותם.

כל השמות והכינויים שאנחנו נותנים לאובייקטים ולתופעות הם רק ביחס למשיגים אותם. ולכן אם האדם אומר שישנו אור גנוז, הוא צריך להרגיש אותו כגנוז על מנת לגלותו בעתיד.

כלומר זהו אור שמתגלה באופן כזה שהאדם יודע מראש על קיומו, נמצא בקשר עימו, אפילו כשהוא עדיין נסתר מהאדם, רק שבינתיים הקשר הזה אינו שלם. ולכן אחד הביטויים לחוסר הקשר של האדם עם האור הזה, הוא "האור הגנוז".

"האור הגנוז", "אור מקיף", "אור פנימי", "טעמים", "נקודות" – כל השמות האלה מגיעים מהאדם שמשיג את האורות האלו.

ואם איננו משיגים שקיימת דרגה גנוזה, שפועל האור הגנוז, הידיעה הזו אינה אומרת לנו דבר.

כל האורות נמצאים בראש של פרצוף אריך אנפין, בחלק שלו שנקרא "מוחא סתימאה". למעשה שם המקור של אור אין-סוף וממנו אנחנו מקבלים את האור.

כל האורות שמגיעים משם מתגלים באופן הדרגתי למשיג אותם, במידה שבה הוא עולה במדרגות ומתקן את רצונותיו. ואז הוא מבחין באורות המתגלים לו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 07.07.2011

דיעות קודמות בנושא:
תאיר תמיד, תאיר בכל מקום
כל האמת על האור המקיף
אור פנימי ואור מקיף

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Jvgde

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest