דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / השמחה היא מדד לנכונות הדרך

השמחה היא מדד לנכונות הדרך

מתוך מאמר נ"ח מספר "שמעתי", "השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים": "ואפילו שגלוי וידוע לפניו, שתיכף יפול האדם ממדרגתו, מכל מקום דן אותו "באשר הוא שם". היינו, אם אדם החליט עכשיו בדעתו, שמקבל עליו עול מלכות שמים לנצחיות, נבחן זה לשלמות.

מה שאין כן, אם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים, ואינו רוצה שישאר אצלו המצב הזה לנצחיות, אם כן אין הדבר והמעשה זו נבחן לשלימות, ממילא אינה יכולה לבוא ולשרות עליו אור עליון."

זוהי שאלה מאוד עקרונית, איך אנחנו מקבלים החלטה: לנצחיות או לא לנצחיות. כי מדובר על כך, במה אדם רואה את המטרה שלו, את העתיד שלו.

בעולם ישנם הרבה ארגונים, קבוצות, התארגנויות, שדורשים מאנשים מסירות מסוימת וקשר ביניהם. לדוגמה, אפשר לקחת כל מה שרוצים, החל מבורסה, קבוצת כדורגל, יחידה בצבא, ארגון של אלכוהוליסטים אנונימיים שעוברים גמילה, כל התארגנות דורשת מהאדם מסירות, התחייבות, אחרת לא ייווצר קשר.

אבל לצורך השגת המצב הרוחני נחוצה מסירות מתוך הבנה, שאי אפשר להשיג את המטרה הזאת ללא חיבור הדדי, ושזה מושג דווקא בתוך החיבור בינינו. והבורא, זו הדמות שאנחנו בונים מתוך המאמצים שלנו להגיע להשפעה הדדית זה לזה. ולכן, המסירות כאן מהווה את אותו החומר, אותו הנשא, צורת ההשתוקקות, השמחה, המאמץ, שמהם נבנית הנשמה. לכן זה נקרא מסירות נפש.

כל מה שיש לי עכשיו בתוך הרצון לקבל שלי, כל המילוי, שעל ידו אני רוצה להחיות אותו ולהבטיח את קיומו, כל המרץ, השמחה, המאמץ, התקוות, אני מוסר עכשיו לקופה הכללית של הקבוצה. ועל ידי מסירות כאלה שנעשות על ידי כל אחד, אנחנו בונים על ידי מאמצים משותפים את התשתית המשותפת שבה מתגלה הבורא, על ידי החיבור של "ישראל, אורייתא וקב"ה חד הוא".

אני כלפי הקבוצה, זה נקרא אני כלפי ישראל. ואחר כך אנחנו כ"ישראל" פונים לבורא, כדי למצוא אותו שם בינינו, את כוח ההשפעה הכללי שלנו, בכך שמחברים הכול לאחד שלם. לכן נדרש מאמץ משותף. ואם המאמץ הזה הוא נכון או לא, אנחנו יכולים למדוד לפי מידת השמחה שלנו. אי אפשר ללכת בדרך הנכונה ולא להרגיש שמחה. אחרת אני לא יכול למסור את עצמי לכלי הרוחני הכללי שאנחנו בונים ביחד.

לכן שמחה, זה המדד העיקרי למעשים טובים, כמו מראה. לכן צריך לעבוד על כך, כדי להרגיש התרוממות רוחנית, התעוררות, מרץ, כוח, שמחה, ייחודיות והרגשת הברכה. אלה הם סימנים חיצוניים שלפיהם אנחנו יכולים לתאר לעצמנו את האמיתיות של הפעולות הפנימיות שלנו. אם הפעולה שלנו היא נכונה, אז היא תזמין בנו את ההתרוממות, השמחה, התקווה, הקשר בינינו, וכולי.

אבל אם עדיין לא הגענו לפעולה הנכונה להתקשרות שלנו, אז בהתאם לזה יהיו חסרים לנו כל התחושות האלה: שמחה, התרוממות וכל השאר. וקל מאוד לבדוק אם ישנה שמחה. אדם לא יכול לבכות ולטעון שהוא שמח. השמחה צריכה להיות כזאת, כדי להרגיש אותה בכל הישות שלי, כמ"ש עד ש"כל עצמותיי תאמרנה".

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 20.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אורחים שמחים ואסירי תודה לבעל הבית
מעוניין להחליף דירת קרקע בדירה בקומה א'
מפתח לשמחה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/KbQVb

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest