דף הבית / המשבר ופתרונו / הרציונליזציה של הצרכנות

הרציונליזציה של הצרכנות

שאלה: מה היחס של האדם לטבע הדומם, הצומח והחי. איזו עבודה דרושה מאיתנו במובן הזה?

תשובתי: אם האדם מחזיק את הראש גבוה, כלומר, אם הוא מרים את העיניים מעל הצרכים החומריים, אז הוא מקציב ל"בהמה" שלו בדיוק כמה שהיא זקוקה עבור צרכי המזון, המין והמשפחה.

תן לגוף את מה שנחוץ לו כדי שהוא יאפשר לך לשאוף, במחשבות ובלב, למטרת הבריאה. זאת הגישה הנכונה שבזכותה אנחנו נגיע לצרכנות רציונלית, שכל אחד לוקח כמה שדרוש לו.

ונכון שלכל אחד קיימים ההרגלים משלו – אל תיכנס לזה, תעשה את החשבון שלך עם הרוחניות. היום לפי בדיקות דם ובדיקות אחרות ניתן לראות את הנטיות של האדם בנוגע למאכלים, את תכונותיו ואת העדפותיו.

ובכן, תעזוב את כל זה, אנחנו נולדים כאלו ולא צריכים לתקן כאן דבר. טבענו הבהמי יכול להיות שונה, בדומה לכך המומחים מבדילים בין "אופיים" של בעלי החיים, הדגים ואפילו הצמחים. ולכן אנחנו מדברים על צריכה הכרחית, על מה שהאדם משתמש בו לסיפוק הצרכים שלו, כשהוא נשאר עם הראש ב"שמים".

יש תנאי אחד בלבד – להשתוקק למטרת הבריאה. ולגוף תשאיר את מה שדרוש לו.

שאלה: וכיצד פותרים את השאלה הזו במימדים של כל האנושות?

תשובתי: באותו האופן. היא תצא בהדרגה לדרגה הזו. בקרוב בכל העולם יחלו פשיטות רגל של מפעלים שמייצרים תוצרת שאין בה צורך, ואז יהיה צורך לנקוט בצעדים הכרתיים של רגולציה נכונה. כל מה שלא דרוש לחיים נורמליים, כל מה שאנחנו פיתחנו מעבר למידה הדרושה, במטרה אחת בלבד, כדי להרוויח – יקרוס. הצרכנות המופרזת תיפסק.

לדוגמה, חלק גדול מהתרופות מזיק או חסר תועלת, יצרו אותן רק כדי להרוויח. וכך בכל דבר. כמובן שדברים דומים גם הם ייעלמו מהעולם.

כותב על כך בעל הסולם במאמר "מצוה אחת":

"המצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבוא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה".

מלבד זאת, בעל הסולם כותב בעיתון ה"אומה":

"חוק האגאיזם מחוייב להשמר בכל תוקף רק בשיעור זה שנוגע לקיום המינימלי; וכל העודף על שיעור ההוא, הרשות נתונה לוותר עליו לטובת זולתו".

או שאנחנו נגיע לכך בצורה הכרתית ומודעת, מרצוננו, בעבודה ובתמיכה הדדית, כשאנחנו מקבלים מלמעלה את המאור המחזיר למוטב, או שאנחנו נקבל מכות, ייסורים גדולים, שבכוח "ינקו" אותנו מכל המותרות ויחייבו אותנו מחוסר ברירה להסתפק במועט.

אם נביט למטה, אז הנורמה הרציונלית נראית מועטה, ואם נביט למעלה – היא מספיקה בהחלט. הכול עניין של יחס לחיים.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום בעולם", 11.09.2012

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/2PCI3

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest