הרוחניות לא נעלמת לשום מקום

שאלה: מה לעשות אם לאחר כמה שנות לימוד השאלה אודות משמעות החיים מאבדת מהחדות שלה, והלימוד הופך להרגל, לתחביב, לדרך חיים? אתה מרגיש שאין התקדמות.

תשובתי: טוב מאוד שהלימוד הופך לדרך חיים. אני התחלתי ללמוד את חכמת הקבלה באופן עצמאי בשנת 1976. בשנת 1979 מצאתי את המורה שלי ובשנת 1982 עברתי לגור לידו. 40 – 45 שנים של לימוד חכמת הקבלה זו בכל זאת תקופת חיים.

אני לא מצטער על כלום. בהביטי על בני גילי, אני רואה שלא איבדתי דבר. להיפך, אני מבין בחיים לא פחות מהם, אם לא יותר. אני שמח שיש לי תלמידים, ואני רואה בהם את העתיד. אינני מתאר לעצמי שחכמת הקבלה יכולה לאכזב מישהו. אפילו אם אדם הגיע אליה לפרק זמן מסוים וחוזר לחייו הקודמים, בכל זאת הוא רוכש משהו, הוסיף לנשמה שלו אור עליון גדול.

ולמרות שהאור הזה נמצא עכשיו במצב רדום, ב"סטנד ביי", בכל מקרה הרוחניות לא נעלמת לשום מקום. זהו מצב נצחי שעכשיו הוא רדום, ובזמן כלשהו יתעורר שוב באדם והוא ימשיך את הדרך הרוחנית.

מתוך שיעור וירטואלי, 11.11.2018