דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הקפיצה מעבר ל"בלתי אפשרי" האחרון

הקפיצה מעבר ל"בלתי אפשרי" האחרון

שאלה: אני רואה שה"פרעה" גונב את כל התוצאות של העבודה שלי, ואני שואל את עצמי, מתי אני סוף סוף אתייאש מהכוחות של עצמי? אני מרגיש כאילו אני נוסע במכונית, אבל מישהו אחר נוהג בה.

תשובה: נכון, לא אתה נוהג במכונית שלך. בך תלוי רק הרצון להתקדם. אבל מספר הפעמים שאתה תצטרך לחזור על אותה הפעולה, אינה ידועה מראש. אך המהירות היא תלויה בך: באיזו תדירות יתחלפו המצבים שאתה עובר וכמה מהר אתה יכול לעבור אותם. נניח, לפי שורש נשמתך אתה חייב לעבור 8000 מצבים, עד שתגיע למדרגה הראשונה שבה הרצון שלך ליהנות יהפוך להשפעה בזכות המאור המחזיר למוטב.

אתה חייב לעשות את ה- 8000 פעולות האלה, אבל אתה יכול לעשות אותן בשנתיים, ואתה יכול למשוך אותן ל- 20 שנה. זה כבר תלוי בך, ניתן לך חופש בחירה בלהאיץ את ההתפתחות שלך. אבל אתה בטוח תעבור את כל הבירורים המיועדים בשבילך, ואם לא בגלגול הזה, אז בגלגול הבא. הכול תלוי בך.

אתה מתלונן ש"פרעה" גונב ממך את כל הפירות של מאמציך, אבל דווקא משום כך כתוב שכל הערים המופלאות שבני ישראל בנו במצרים, עברו ל"פרעה". "פרעה" כאילו עומד מאחוריך, נצמד לצווארך ומוצץ את כל התוצאות של העבודה שלך. דווקא זה מה שגורם לאדם להתייאש מעבודתו ומביא אותו לתפילה. ואסור לך לוותר.

חוץ מזה, בכל פעם שאתה מתקדם ומשקיע יותר ויותר מאמצים, אתה בכל זאת רוכש חכמה, לומד את השיטה, את ההגדרות החדשות. אתה שוקע בחושך, בתסכול, בחוסר אונים, באדישות. נמאס לך מכל זה ואתה מאבד את האמונה שיום אחד תהיה פריצה, אלה מצבים שאין יותר גרועים מהם. כל מצב מתקדם יותר, גורם לירידה עוד יותר עמוקה, לייאוש, לאדישות ולהכרה בחוסר היכולת להגיע למטרה.

וכך יהיה עד ל"חוסר היכולת" האחרון, שנקרא "קריעת ים סוף", כאשר אתה תאבד את האמונה האחרונה בכך שזה בכוח האדם ובכוחו של הבורא. אתה מחליט שזה פשוט לא יכול לקרות לעולם, מתגלה לך שזה הטבע שלך, שלא ניתן לעשות איתו כלום, ומה שנשאר זה רק לחזור לחיים הרגילים.

ואז האדם מחליט שהוא בכל זאת חייב לקפוץ מעבר ל"חוסר היכולת" הזה, ומגלים לו את התנאי לחיבור: מה זה באמת להיות "כאיש אחד בלב אחד". ואם הוא מסכים, הוא מקבל את המדרגה הרוחנית הראשונה שלו.

הוא מקבל את המדרגה הראשונה רק בצורה של הנקודה שנקראת "משה", והיא מושכת (משה) אותו מתוך האגו שלו, מתוך הגלות. וכנגד הנקודה הזאת מתגלה בשאר הרצון "עגל הזהב".

לאחר מכן, האדם נכנס למדבר מלא נחשים, שבו מחכות לו בעיות בכל פינה. זה כבר לא נחש אחד גדול, אגו אחד גדול, אלא הרבה נחשים קטנים שנושכים את האדם מכל הצדדים, אלה הן התכונות האגואיסטיות המגוונות שלו. אבל בזכותן הוא כל הזמן מתקדם בסולם הרוחני, ורוכש את תכונת ההשפעה.

לאורך כל הדרך, אני רואה בבירור רק שתי תכונות שנדרשות כדי להגיע להצלחה: ביטול עצמי מול המורה, מול הקבוצה, וכוח עמידה, סבלנות, התמדה, בכל התנאים, לא משנה מה קורה. אלה שתי התכונות שאיתן אתה כמו שור עקשן מתפרץ לכיוון אחד, לא משנה מה קורה, למרות כל ההפרעות הפנימיות והחיצוניות. רק זה מאיץ את ההתקדמות ומוביל להצלחה.

אחרת, אל תבזבז את הזמן – עדיף ללכת וליהנות מהחיים. למרבה הצער, רובם נשארים תלויים בין שני המצבים, ומסיימים את חייהם עם כלום.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 16.01.2013

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/xFItU

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest