שאלה: מהו הלקח שעלינו להפיק למען העבודה שלנו, מכך שהמציאות היא יחסית?
תשובתי: המציאות היא יחסית ביחס לאדם שמשיג אותה. עכשיו אני מגלה מציאות כלשהי שמצטיירת לי ברצון שלי ונקראת "העולם שלי". בעולם שלי קיים הסתר "ממעלה למטה", שמתגלה על ידי, וההשגה שלי היא "ממטה למעלה".
הפיצול הזה מחייב אותי להשיג מצב, שבו התנועה "ממעלה למטה" תתחבר עם התנועה "ממטה למעלה" לאחד שלם ולעומק כמה שיותר מהותי. כלומר, אני צריך להשתוקק לכך שהיחס שלי לבורא מלמטה יהיה זהה, ליחס של הבורא אליי מלמעלה. כמו בדוגמה של האורח ובעל הבית. אם אנחנו משתווים לגמרי, זה אומר שהשגנו את החיבור העמוק ביותר, את מלכות דאין סוף.
מתוך שיעור על מאמר מספרו של בעל הסולם, "שמעתי", 27.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
ב' בחינות בהשׂגה
עולמות שהולכים זה לקראת זה
כל אחד – נקודה, כל אחד – אין סוף