דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הפיצוי שיכסה את הכול

הפיצוי שיכסה את הכול

בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קח': "יהודי נאמן בית אצל אדון אחד, שהיה האדון אוהבו כנפשו, וקרה פעם, שהאדון נסע לדרכו, והניח עסקיו ביד ממלא מקומו, והאיש הזה היה שונא ישראל, מה עשה, נטל ליהודי והלקה אותו חמש מכות, בפרהסיא לעיני כולם, כדי להשפילו היטב. וכאשר חזר האדון, הלך אליו היהודי, וסיפר לו כל שקרה לו. ויחר אפו מאד, ויקרא לממלא המקום, ויצוהו לתת ליהודי תיכף על יד, אלף אדומים בעד כל מכה שהלקהו. נטלם היהודי ושב לביתו, מצאה אותו אשתו בוכה, אמרה לו בחרדה רבה, מה קרה לך עם האדון. סיפר לה, אמרה לו, א"כ למה אתה בוכה. אמר לה, אני בוכה משום שלא הלקה לי אלא חמש מכות, והלואי היה נותן לי לכל הפחות עשר מכות, כי עתה היו לי עשרת אלפים אדומים."

הבורא ברא סביב בני האדם "עטיפה" לא נעימה של העולם שלנו, שבו הם נמצאים בהרגשת הסבל, אבל לבורא אין מושג הזמן, והוא כמובן יודע על הפיצוי, לכן יש לו מזה תענוג.

הרי, על כל מכה, על כל הרגשה לא טובה, הקטנה ביותר והגדולה ביותר, ועל הכול יחד, האנשים מקבלים השלמה ראויה שהיו מסכימים לה אם היו יודעים עליה.

כך עובדת המערכת הכללית – בהשלמה. ולכן, אמנם שכולם סובלים, זה רק עניין של זמן שהם עדיין לא מרגישים, אבל הם מקבלים מזה פיצוי, וזה לטובת המערכת ואין כאן שום פגם, להיפך, הם היו בעצמם מוסיפים ייסורים אם היו רואים איזו השלמה הם מקבלים.

זהו התהליך שבלעדיו אי אפשר להגיע לרווח רוחני. הרי, אנחנו צריכים לגלות את הכלים הריקים ולבצע את התיקון שלהם ואת המילוי שלהם. אחרת לא היה נברא עם כלים אין סופיים משלו, שהוא שולט בהם, בכולם, ומשתמש בהם, זאת אומרת ממלא אותם בצורה שלמה.

שאלה: כיצד אפשר בעולם הזוועתי שלנו לראות שהבורא הוא טוב ומטיב?

תשובה: הבורא זו המערכת הכללית המאוזנת, אבסולוט, איזון, שבו האור והכלי נמצאים זה בזה, ומתוך המצב הזה הכול מתקיים.

אתה עוד לא רואה שמגיע בעל הבית ונותן לך על כל מכה אלף זהובים. אבל אחר כך, אחרי שתראה, אתה תגיד: "איזו כוונה יפה הייתה לו!".

וחוץ מזה, כשאתה מתקן את עצמך, אתה מתנתק מהרצון לקבל שלך ועובר לחיים עם כוונה. הרצון לקבל מפסיק להיות הנושא, העניין של הקיום, אלא הכוונה הופכת להיות העיקר. ולכן אתה כבר לא מזדהה עם המכות, לא מכסה אותן על ידי שכחה כמו בעולם שלנו, אלא ממתיק את הדינים בצורה אחרת.

למרות שגם בעולם שלנו אנחנו רואים שזה קורה. אנחנו רואים אנשים שסבלו מאוד, עד כמה שהם נהנים להיזכר בזה.

אימא שלי הייתה במצב שבו הייתה יכולה להרשות לעצמה את הכול, אבל היא לפעמים העדיפה לקחת כוס מים רותחים וחתיכת לחם כמה שיותר יבש.

היא הייתה נזכרת באותם המצבים בזמן המלחמה כשהייתה סטודנטית רעבה והייתה מקבלת מנה כזאת פעם ביום. היא לא הייתה מסוגלת לקבל את אותו התענוג מאוחר יותר, למרות השפע. הרי, אז היו לה חסרונות מתאימים ללא מילוי. ולא חשוב שהלחם ההוא היה חצי מנסורת, הכול תלוי בכלים.

לכן אי אפשר בלי לעבור את הדברים האלה. וכשאתה עובר אותם, דווקא עכשיו אתה נזכר בשלבי הדרך הרוחנית שלא נעלמים ולא נשכחים, אז אתה משתמש בכלים האלה, לא בצורה כמו שאימא

שלי השתמשה בהם. לא, במצבים הנוכחיים, באורות שמגיעים אתה יכול להשתמש באותם הכלים ואתה תגלה את נרנח"י.

זה שאתה רואה זוועות בעולם, זה אתה רואה. לכן כתוב, "כל הפוסל במומו פוסל". עכשיו אתה פוסל לפי הכלים הלא מתוקנים שלך שבהם אתה רואה את העולם כרע. אם היו לך כלים מתוקנים לא היית רואה זוועה בעולם.

להיפך, ככל שאתה עולה במדרגות, אתה מצדיק יותר ויותר את הבורא – זו המהות של המדרגות. החושך הופך לאור, המר הופך למתוק. אם אתה שואל אותי, אני רואה עולם יותר מתוקן ממה שאתה אומר. גם לא במאה אחוז, כי אני לא לגמרי תיקנתי את עצמי.

אבל במידה שתיקנתי את עצמי אני מצדיק את העולם הזה, אני קושר את החושך לאור, ואצלי כבר "חשיכה כאורה יאיר", נעשה כאחד, אפילו שלא לגמרי אחד. כאשר אני צועד בדרך, אני רואה עד כמה הדברים האלה נסגרים בטוב.

לכן אין לך עצה אחרת אלא ללכת ולתקן את הכלים שלך. אין יותר מה לעשות. רק אז יסתיימו בעיניך כל המלחמות, כל הבעיות – זה לא יהיה יותר. הרי, "אין אכזר במדינת המלך", כמו שאמר בעל הסולם.

למעשה, אין רשעים, אין רועה. כל המציאות היא כמו סרט נע, כאשר הפריימים שלו מובילים אותך מהתחלה רעה לסוף הטוב.

מתוך שיעור על המאמר "מצווה אחת", 26.08.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הודיה על הרגע ששווה נצח
מכות רבות ערך של האגו
תמונת המציאות: מגבירים את החדות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/VUImI

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest