דף הבית / אקטואליה / ישראל היום / הפגנות על האיחוד ועל הבית

הפגנות על האיחוד ועל הבית

דעתו של מוטי קרפל: "ההמונים שיצאו לרחובות לא מחפשים דירה, אלא בית. תנועת המחאה נתנה להם הרגשה של שייכות לקבוצה, הרגשה של חשיבות ומשמעות, בית אידיאולוגי משותף.

72% מהמוחים שייכים לשכבה העליונה של החברה ורק 7% מהם מגיעים מהשכבה התחתונה. מדוע יוצאים להפגנות נציגים של אותן שכבות מצליחות שהיו יכולות בקלות לקנות לעצמן דירה? – מפני שהם לא זקוקים לדירה אלא לבית!

התרבות הנוכחית היא תרבות ההומלסים, תרבות הכאוס, היא דוחה את כל האידיאלים, את כל האידיאולוגיות, את כל המוסכמות, את כל ההיסטוריה. אין יותר לא יום ולא לילה. לא קיימת לא חברה, לא משפחה ולא אומה. האינדיבידואל נותר ללא מסגרת חיים יציבה. הוא נודד בבדידות במרחב החיים ללא קרקע יציבה, ללא נקודת משען, ללא זהות.

הצורך העמוק ביותר של נפש האדם הוא השייכות, הרגשת הסולידריות והביטחון שאותן מסמל הבית. האדם זקוק למסגרת פסיכולוגית ברורה ויציבה שמגבילה את חייו. הוא זקוק להזדהות עם אידיאלים מוסריים. הוא זקוק למערכת ברורה של מטרות ומטלות שמרכיבות את ראיית העולם שלו, שתתבטא באידיאולוגיה שלו.

האובדן של כל זה משאיר את האינדיבידואל הפוסט-מודרני עני ובודד. בעבר תנועת נוער או תנועה אידיאולוגית היו מכונות "בית". המסגרת האידיאולוגית העניקה לאישיות לא רק בית במובן הפסיכולוגי של המילה אלא גם במובן התרבותי.

אך יותר ממה שהאדם זקוק לבית קונספטואלי, הוא זקוק למשפחה, כמו שנאמר: "ביתו זו אשתו". אך מוסד המשפחה נהרס. בתרבות ההומלסים כבר לא קיים בית משפחתי. נותרה רק בדידות עמוקה, מעיקה, משפילה. לא קיים אמון לא רק בין אדם לחברו, אלא גם בין בעל לאישה. ללא אמון כזה החברות והמשפחה לא קיימים.

הביקורת הפוסט-מודרנית הרסה גם את הבית הלאומי. בעבר האדם הרגיש את עצמו כחלק מעמו, חלק מהלאום שלו. דווקא ההומלסיות הזאת של השכבות המצליחות והמשכילות בחברה הישראלית מהווה את הבעיה. הם לא מחפשים דירה. הם זקוקים להרגשה של בית.

לכן רבים מהם התחילו לאהוב את המחאה עצמה. היא העניקה לפחות לרגע אחד את ההרגשה של שייכות לקבוצה, הרגשה של חשיבות ושל משמעות, של בית אידיאולוגי משותף. הבחור הצעיר האבוד והמבולבל יצא לרגע מגבולות הבדידות שלו. זה הפך את הייאוש שלו לנוח יותר. אולם רק לרגע אחד".

התייחסותי: את הבעיה הזאת ניתן לפתור רק אם מבינים את הנחיצות של יצירת חברת הערבות ההדדית, חברת החיבור – דבר שאפשרי רק בהדרגה, בעזרת השכלה וחינוך אינטגרליים. ואז נוכל להחזיר לאדם את מה שהוא זקוק לו – את הבית.

ידיעות קודמות בנושא:
מה דורשים האנשים בכיכר
הדור שאינו מרגיש את יום המחר
מי אנחנו?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ag27s

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest