דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / העבודה על מטרת הבריאה

העבודה על מטרת הבריאה

החומר שלנו הוא רצון שנהנה מקבלה. אנחנו לא מסוגלים להבין שאפשר להנות ממעשה של השפעה, מבלי לקבל מילוי בתוך הרצון שלנו, בתוך החומר שלנו. דבר כזה אינו אופייני לעולם שלנו, למצב שלנו, למבנה, הוא פשוט לא קיים בטבע.

איך אפשר להשיג דבר כזה? – הבורא מחייב אותנו לכך על ידי ייסורים, ובתור אמצעי הוא נותן לנו תורה, שיטה שמאפשרת להרגיש שבפעולות של השפעה נמצאת תכונה מיוחדת מאוד, בהשוואה לפעולות של קבלה.

השיטה הזאת ממומשת בזמן עבודת האדם עם הסביבה, כשהוא משתדל שהסביבה תיתן לו את ההרגשה הזאת ותשמש מקור לחומר דלק. ולשם כך, חשיבות הסביבה צריכה להיות עבורו חשובה יותר מאשר חשיבות עצמו.

קשה לתאר כזה מצב, אבל הוא אפשרי. כי אנחנו כולנו מהווים חלקים קטנים של מערכת אחת גדולה. ואם אדם מתחיל לגלות שהמילוי שהוא מקבל מגיע אליו דרך הסביבה, אז הוא מתחיל להעריך את הסביבה הזאת. אם הוא מגלה שבתוך החומר שלו הוא מרגיש צער בתוך האגו שלו, אז הוא מתחיל להקטין אותו כדי לסבול פחות.

ובכך שמבין ומעריך שהסביבה משמשת עבורו מקור לתענוגים, הוא לאט לאט מבין שסביבה חזקה חשובה עבורו לא פחות מאשר התענוג עצמו, אם המילוי מושג רק בדרך כזאת. כך הוא בהדרגה בונה בתוכו יחס, הרגשת החשיבות של תכונת ההשפעה במקום תכונת הקבלה.

אם אדם, בשׂכל ובחכמה, עובד על כך לפי השיטה, אז יש לו אפשרות לתקן בצורה כזאת את התכונות שלו כדי לרצות לרכוש את תכונת ההשפעה ולהימצא בה. כי דווקא היא מביאה לו מילוי. ואז הוא יתקרב וידבק לתכונת ההשפעה, יעריך אותה עד לכזאת מידה, שיתחיל להרגיש שההשפעה היא גדולה וחשובה מהקבלה.

בהתחלה הוא עובד על זה, אחר כך הוא מרגיש שבתוך ההשפעה מסתתר תענוג גדול, ולכן רוצה להשפיע בצורה אגואיסטית. כדאי לו להידבק למשהו גדול.

אבל אחר כך, בכך שמקבל מילוי מהערכת התכונה הגדולה הזאת, הוא בונה בתוכו רצון להפוך להיות כמוה. הוא רוצה להחליף את המילוי שלו כדי ליהנות מזה שבעצמו נמצא בתוך תכונת ההשפעה ולא ממה שמקבל ממנה.

כל זה קורה איתנו מזה שהעליון והאור אין סוף הפשוט מגיע אלינו דרך מערכות מוכנות, שבנויות לפי התנאים של "צמצום ב'", כלומר דרך העולמות אבי"ע. כך מגיע אלינו האור, שבו "בינה" ו"מלכות" מחוברים יחד. "מלכות" נמצאת ב"בינה" ומצמצמת אותה, מתחברת איתה ומתחילה לשלוט, אבל באותו הזמן מחזיקה את עצמה באיזון עימה ובעצמה מכניעה את עצמה בפני "בינה", ו"בינה" שולטת עליה.

האור מביא לאדם את ההשפעה הזאת שבו מתגלה הקשר בין "בינה" ו"מלכות", והאדם משתנה בכך שהופך להיות דומה לבורא. הרגשת הקשר המקולקל של "בינה" ו"מלכות" מעורר בנו את הקשר המתוקן שלהן, מפני שהאור מביא אלינו את כל המדרגות והחיבורים שלהן וכך עובד עלינו.

לכן כל כך חשובה לנו העלייה של "מלכות" ל"בינה", שמכשירה את הכלים שלנו שיהיו ראויים למימוש מטרת הבריאה. מטרת הבריאה היא לקבל תענוג, למלא את עצמנו. זאת המטרה שהוגדרה מצד הבורא, שרוצה ליהנות לנבראים, שהוא טוב ומטיב. אבל אפשר לקבל את המתנה הזאת רק בתיקון הכלי שיודע להבדיל בין תכונות הבורא ותכונות הנברא, בכל הטווח שלהם ודרגות ההופכיות זה לזה, כמו שנאמר: "זה כנגד זה ברא אלוקים".

הנברא חייב להצטייד בכל התכונות האלה, גם של הבורא וגם של הנברא, להרגיש את כולן כדי לא רק לקבל, אלא להבין ממי הוא מקבל, להעריך את מה שמקבל, להגיב, ועל ידי הגילוי של כל מיני היחסים האפשריים בינו לבין הבורא, להשיג דבקות.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 16.07.2012

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/LQHfN

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest