דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הנצחיות – מעל לנקודת הלידה

הנצחיות – מעל לנקודת הלידה

מהם החיים שלי ובשביל מה הם? כדי להבין את זה, אני צריך להשיג את מי שברא אותי ולגלות לשם מה הוא עשה את זה, לפי איזו תוכנית, לפי איזו מחשבה, למען איזו מטרה. כך מתפתח הרצון שלי, עד שמתאפשרת לי ההזדמנות לערוך היכרות עם מי שברא אותי ולגלות מה הוא חושב עליי, בשביל מה הוא ברא אותי, לאיזו מטרה ואיזה תהליך אני צריך לעבור.

ככל שאני מגלה יותר את הבורא, כך אני מגלה יותר את הגורל שלי, העתיד שלי. את כל זה אני משיג בתוך עצמי, בתוך הרצון שלי, וכך אני מתפתח.

והעיקר – אני מגלה שאני יכול להשתתף בעצמי באופן פעיל במצבים שאותם אני עובר ולחלק את החיים שלי, את הקיום שלי, לעבר, הווה ועתיד, כלומר למצבים שעברתי, מצבים שאני עובר עכשיו ומצבים שאעבור בעתיד. ואני מגלה שאני יכול להשפיע על המצבים האלה, שאני לא סתם לומד וחוקר את עצמי ואת הבורא שלי באופן פאסיבי, אלא אני יכול גם להשתתף בפעולות כלשהן. ואם אינני משתתף בהן, הן עוברות עליי בצורה אוטומטית, מכריחות אותי לחוות אותן ולהגיב עליהן, וכך להתפתח.

אך קיימת אפשרות לזרז את ההתפתחות שלי ולעבור את המצבים הללו בצורה יותר יעילה ונעימה, מפני שאני מסכים איתם, רוצה אותם, ואפילו משתוקק אליהם. בכך אני קובע עד כמה נעימה תהיה הדרך. כך אני מתחיל לקבוע את היחס שלי להתפתחות: האם אני מסתכל מתוך הנקודה שלי: עד כמה זה כדאי לי, או מנקודת מבטו של הבורא. ואז כבר נערך ויוצא בירור בין מר ומתוק לבין אמת ושקר, ואני צריך להחליט מה להעדיף. בנקודה הזאת מתמקדת כל העבודה שלנו.

העבודה הרוחנית מסתכמת בלהעדיף את האמת על כל השאר, על השקר והמתוק והמר. כי הרי מנקודת המבט הנוכחית שלי אין שום הצדקה למצבים הגשמיים שעוברים עליי. ובכל זאת אני נאחז בהרגשת העליון, בהרגשת הבורא, ורוצה להגיע להשתוות עימו, כדי לראות את המציאות כפי שהבורא רואה אותה. אני רוצה לרכוש את אותו המבט, אותם הקריטריונים, אותה הדעה, ולכן אני בוחר בָּאמת מעל לכל השאר, ואיתה אני מתקדם.

כשאני אוחז באמת הזאת, אני מתחיל להכיר את השלמות והנצחיות, שאותן לא הכרתי מקודם! ואם אני מציב את האמת מעל לכל שאר ההבחנות, ללא כל העדפה אחרת, אני בסופו של דבר מגלה את הייחודיות שלה.

כך אני מגלה שהאמת היא העולם הרוחני, שקיים מעל לכל החישובים האגואיסטיים, מעל נקודת המוצא שלי, נקודת הלידה שלי, כלומר, לגמרי בתוך הבורא. הרצון של הנברא עולה מעל לנקודת הבריאה שלו. הוא כביכול חוזר למקור שממנו יצא, ועובר עוד יותר למעלה, למה שהיה לפניו, ונכלל בעליון, במחשבת הבריאה שלו, שהייתה לפני בריאת הנברא, כשהוא היה קיים רק במחשבתו של הבורא. ושָם הנברא עד כדי כך נעלם בתוך העליון, שהוא נכנס לנצחיות.

ואת כל המצבים הקודמים אנחנו עוברים רק כדי לקבוע את העצמאות שלנו. ועכשיו, אפילו כשאנחנו חוזרים למחשבת הבריאה, אנחנו בכל זאת נשארים להתקיים שָם לנצח. כל המדרגות שעברנו בחזרה אל השורש, נשארות בנו. כשאנחנו עולים, אנחנו אוספים את כולן ונכללים בהן, ולכן כל התהליך הזה, כל ההיסטוריה שלנו, הופכת למציאות הפנימית שלנו.

אנחנו חווים בדרך הזאת את כל המצבים שמתוארים בספרי הקבלה, אוספים אותם לתוכנו ומתחברים עם כל שאר נשמות המקובלים, שכבר חזרו לעולם אין סוף וגילו את התהליך הזה ואת המציאות הזאת. אנחנו נכללים בכולם, מבינים ומרגישים אותם, ובכך הופכים לגוף אחד ויחיד.

וכל התהליך הקודם מתבטל, ונשאר רק עולם אין סוף. כל הדרך של הירידה מעולם אין סוף לעולם שלנו והחזרה שלנו מהעולם הזה לעולם אין סוף – הכול נעלם, ומהכול נשאר רק הצורך להיות בדבקות בבורא. זהו הכלי שאנחנו רוכשים בסופו של דבר.

לכן, על אף שנאמר שהעולם הגשמי מתבטל והעולם הרוחני נשאר לנצח, העולם הרוחני אינו נעלם דווקא מפני שעברנו את כל הדרך הגשמית והגענו לביטולה.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 09.09.2011
ידיעות קודמות בנושא:
כיצד להלבין את הגוונים השונים של הרצון
החישורים מתגלגלים קדימה ואחורה, והגלגל נוסע קדימה
תקשיב לקולו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/sOHTC

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest