המנוע הנצחי של ההשגה

שאלה: מי נותן שמות לעצמים (אובייקטים) רוחניים – מוחא סתימאה, מוחא דאוירא, ראש דאריך אנפין, עתיק, רישא דלא אתידע של עולם אין סוף ? מנין ידועים לנו שמות אלה ?

תשובתי: המקובלים, שמשיגים עצמים (אובייקטים) אלה, בצורה טבעית (אינסטינקטיבית), נותנים להם שמות אלה. כל מי שמגלה אובייקט רוחני חדש, תופעה חדשה, יחד עם זה מגלה בתוכו את השם שלו. זה דומה למדיום (רואה נסתרות), שמסתכל על אדם שאינו מכיר כלל, ומנחש את שמו.

שאלה: אז למה הם כותבים, שהפרצוף נסתר, שהוא לא ניתן לתפיסה ?

תשובתי: העניין הוא, שרק על ידי ההשגה, אנחנו יכולים לומר, שמשהו אינו ידוע לנו. כך גם בעולם שלנו, חוקר העורך מחקר על תופעה לא ידועה, יכול לומר, שמֵעֵבר לגבול מוגדר מתחיל משהו שאינו מוכר לו.

שאלה: אבל למה אנחנו משיגים את המערכת העליונה הפועלת עלינו מבלי להבין אותה ?

תשובתי: דווקא הרגשת חוסר הידע מקדמת אותנו, מפתחת אותנו ומאלצת אותנו ליצור קשר מיוחד עם העליון. לכן המערכת העליונה, שנקראת או"א (אבא ואימא), אריך אנפין ועתיק, אינה מתגלה כלפינו במלואה, ואנחנו שמבדילים רק חלקים בתוכה, אבל לא יודעים עליה באופן מדויק, שואפים ואצים קדימה, בכדי להבינה.

זה דומה לחיזור בין העליון לתחתון, לפי החוק של "גילוי טפח וכיסוי טפחיים", כדי שבתחתון יופיע ויתעורר הרצון לקראת הגילוי הבא.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 25.11.2009

רשומות קודמות בנושא:
למדני את סודות החכמה
החכמה, שהאדם צריך לדעת אותה
שלא נגורש משערי העולם העליון…