דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הכוונון העדין לתדר הנכון

הכוונון העדין לתדר הנכון

מהו ה"אני" שלי? אני קיים, אני מרגיש, אני חי, אני תופס את המציאות… אבל לא ידוע לי מה זה ה"אני". אני רק יודע שזאת הצורה שבה אני מרגיש את עצמי: יש את ה"אני" וישנה הסביבה שלי. מהיכן נובע הרגש הזה? – מהרצון לקבל שלי. הוא מרגיש כל מיני מילויים וחסרונות במידה זו או אחרת, והם משתלבים אצלי בהשגה, בהרגשה, בהכרה, בהבנה…

בכללות, הכלים שלי מהווים רצון לקבל. במידה כלשהי הם מלאים, ובמידה כלשהי הם מרוּקָנים. בסופו של דבר, הרצון – שמתחלק לחמש דרגות התפתחות: דומם, צומח, חי, מדבר ושורש – יוצר עבורי את הרגשת הגוף הפרטי שלי, את החיים, את ה"אני" שלי והסביבה.

בסופו של דבר, אני צריך להשיג את המהות של הרצון שלי עם כל מה שיש בו. מהו הרצון הזה? ומה זה נקרא להרגיש אותו?

אני נמצא בתוכו, והוא מקרין לי את הרגשת עצמי והמציאות החיצונית. ההרגשה העצמית – זהו הגוף שנמצא ברשותי. והרגשת החיים החיצוניים מורכבת מבני אדם רבים ומכל היקום. כך כל זה מצטייר ומוצג בתוך הרצון שלי.

את הדברים האלה צריך לבחון באור הבחירה החופשית: איך אני יכול להשתמש בהם? לאיזה כיוון עליי להפנות אותם? האם אני יכול לעשות עם ההרגשות שלי כל מה שבא לי? או שאני יכול להשתמש בהן רק אם אני פונה לכיוון מסוים? האם אני צריך למצוא את ה"תדר" הנכון, או טווח תדרים נכון, שבו אני אראה את כל התמונה ואת הדרך אל המטרה? במקרה כזה, כל שאר הדרכים סגורות. הן לא בשבילי.

נדרשת כאן גישה עדינה מאוד – הגישה היחידה שתאפשר לי לראות את התמונה באור הנכון. כל שאר המסלולים נותנים לי תמונות שקריות ומעוותות, שהשקר שלהן יעלה לי ביוקר רב. העיקר עבורי כאן, זה להבין מה אני צריך לעשות, לאן ללכת. לשֵם כך אני מכוון את עצמי לטווח התדרים הרצוי, בוחר ב"חריץ" הנכון, כדי להביט על המציאות הפנימית והחיצונית שלי. גישה כזאת מביאה אותי לפעולה האפשרית היחידה שאני צריך לממש, אם כבר התחלתי בה: הבחירה החופשית.

כל השאר לא שייך לעניין. אפילו אם אני לא יודע יותר שום דבר, זה לא משנה. העיקר שאדע את זה. כי בזה תלויים כל החיים והעתיד שלי. בכך שאני מממש את העיקרון ה"לא בולט" הזה, אני יכול לשנות גם את כל השאר, ועוד בצורה קוטבית. לכן כדאי להתחיל לעסוק בעיקר ולא לגעת יותר בשום דבר, מפני ששם אני רק אקלקל את העסק.

אם כן, הבחירה החופשית צריכה לסוכך עליי מהפעולות השקריות והמזיקות, שעוד ידרשו מאמצים נוספים כדי לתקן אותן. אני צריך להגיע אל המהות בדרך הקצרה ביותר, ולממש אותה.

לכן בעל הסולם מסביר שכל מצב שלי מתחלק לארבעה גורמים. אם אני מכיר את עצמי, אני נמצא תחת שליטתם. אלה הם הגורמים:

  • המצע.
  • דרכי הגורם ונמשך.
  • דרכי הגורם ונמשך הפנימיים שלו.
  • דרכי הגורם ונמשך של דברים זרים.

המצע הוא הטבע הבלתי משתנה, המהות, שאותה קיבלתי עוד לפני שהרגשתי את עצמי כאן ועכשיו. אפשר לשאול על זה שאלות כמו: למה ובשביל מה, אבל זה לא ישנה את המציאות. אתה כבר כמו שאתה, ואתה מתקדם בתנועה חד-סטרית מההתחלה ועד הסוף. המרחק שעברת – הוא העבר, שאין כל טעם להתלונן עליו. עליך רק לברר איך לדאוג לעתיד בצורה הטובה ביותר.

בכל הנוגע לדרכי הגורם ונמשך – גם איתם, כמו שכתב בעל הסולם, אין מה לעשות. ודאי שמגרגיר של חיטה תצמח חיטה, ומגרגיר אורז יצמח אורז. השינויים האלה הם תוספות למצע, "התלבשות" עליו. חוץ מהנתונים ההתחלתיים שקיימים ברשימו, ב"חלקיק המידע" שבו טמון הכול, ישנו גם המשך ההתקדמות, הגורם השני, שגם הוא ידוע מראש.

וזה אומר, שאת הבחירה החופשית צריך לחפש בגורם השלישי או הרביעי.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החרות", 18.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
להסתכל אל תוך השורש
התחלת מדרגה חדשה
להיפרד כדי להתאחד

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/PVx6O

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest