היזהרו מחיקויים

Laitman_2012_3945.jpg

כשקבוצת המקובלים שהפכה לעם התפזרה בעולם לאחר הירידה הרוחנית, היא מצאה את עצמה מפורדת. היהודים היו מנותקים זה מזה בקצוות השונים של העולם וחכמת הקבלה נסתרה עד שהגיע זמנה. בתנאים אלו, על אף שזה היה מתוך רצון טוב, אנשים מסוימים, שלא היו בעלי השגה אמיתית, יצרו עבור עצמם שיטות חלופיות, תפיסות ואמונות שונות. מכאן יצאו בהמשך הדתות, שלמעשה מהוות "עיבודים" מקולקלים של חכמת הקבלה.

זה התחיל עוד מימי אברהם: הוא הביא לבני דורו את האמצעים הדרושים עבור ההתפתחות – שיטות שהובילו אותם במידה מסוימת אל האמת, העלו אותם מעל הדרגה ה"בהמית" ואפשרו להם לפחות לגעת בתפיסה מתקדמת יותר של הכוח העליון, החיים והמוות.

אולם היום עדיין קשה לנו לדבר על חכמת הקבלה האמיתית, מפני שלכל אחד יש עליה דעה משלו. אנשים שמעו רבות על מיסטיקה, על חוטים אדומים, ניסים, קמעות, תפילות מיוחדות, פולחנים וכן הלאה. אני כבר לא מדבר על אלו שפשוט מרוויחים מזה כסף. אבל אפילו גישה ישרה ולב פתוח עדיין לא מבטיחים חיפוש רוחני מוצלח, על אף שגם תגליות מהסוג הזה יוחסו לחכמת הקבלה.

כתוצאה מכל זה נוצר בלבול עצום שנשמר עד היום הזה. ומדובר כאן על חכמה שבאה לידי ביטוי דווקא בימינו, היות שאנחנו מתקרבים לשלב גורלי בהיסטוריה. הרי היום פירוש לא נכון שלה יכול לעלות בהרבה דם, אם הדבר יפריע לנו ללכת בדרך הפשוטה והנכונה.

במאמר "תכונתה של חכמת הנסתר בכללה" בעל הסולם מביא את הציטוט ממשלי: "כבוד אלוקים הסתר דבר". הכלל הזה הוא היותר חמור בדבר ההסתרה של חכמת הקבלה, הוא כותב. – כי רבים חללים הפילו מגילויים כאלו.

דווקא מכאן יצאו כל הקוסמים והמיסטיקאים. התלמידים חסרי העקרונות הלכו בכיוון מוטעה והחלו ללמד את כל מה שהגיע לידיהם מבלי לבדוק האם האדם שמלמד אותם מתאים לכך. כך התחילו להשתמש בחכמה לשם השגת מטרות אנושיות – מתוך תאווה ושאפתנות. התחילו למכור דברים שיוחסו לקדושה וכינו את זה בשם "קבלה מעשית".

במאמר "גילוי טפח וכיסוי טפחיים" בעל הסולם מוסיף על כך: "כי מבטנם יצאו כל בעלי ההשבעות והקמיעות ובעלי קבלה מעשית הצודים נפשות בערמתם, וכל מיני בעלי המסתורין המשתמשים בנובלות חכמה שיצאו מתחת ידיהם של תלמידים דלא מעלי, להפיק מהם תועלת גופנית לעצמם או לאחרים, אשר העולם סבלו הרבה ועדיין סובלים מכך".

בשבילנו, "קבלה מעשית" זה כאשר אנחנו מתקנים את עצמנו בפועל, כשאנחנו מתאחדים בקבוצה לפי עיקרון הערבות. אולם בשביל אחרים מדובר על מעשים מסויימים שמסייעים להסיר עין הרע, לשנות את הגורל לטובה וכדומה.

בגדול, ניתן לעשות הפרדה מדוייקת לשתי גישות:

  1. אני מכיר בכך שהכל בידי שמיים, שרק בעזרתם, כשאני מתעלה על עצמי, ניתן לשנות משהו. הכול בעולם שלנו מיועד לכך שאנחנו נשתנה בעצמנו ולא ננסה לשנות את הגורל. בסופו של דבר אני מביט על עצמי ועל העולם דרך הפריזמה של ההזדמנות לעשות נחת רוח לבורא, כשאני מתדמה אליו, נדבק בתכונותיו ובכך מאפשר לו להתגלות בנברא. אם אני מביט על כל המציאות בדיוק בצורה הזאת, זאת חכמת הקבלה – גילוי תכונת ההשפעה בנברא, שממלאת אותו בשלמותו.
  2. ובכל הנוגע לתיקון של כל השאר: הבריאות, המשפחה, המדינה, העולם – כל זה שייך לא לחכמת הקבלה אלא לפסיכולוגיה, לפולחנים וכדומה.

אחד מן השניים: או שהמטרה היחידה שלי היא לתפוס את העולם לפי העיקרון של אחדות הבורא, לגלות אותו בפועל על ידי תיקון עצמי, או שאני משתמש באמצעים שונים כדי לנסות לתקן את מצבי החיצוני.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מהותה של חכמת הקבלה", 18.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
ושוב על הדת…
מחירן של "פוליסות הביטוח" הרוחניות
שלטון הקמעות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/VXn3Z

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest