הידמוּת לבורא

שאלה: מה משמעות הקשרים של סיבה ומסובב, האם זה שווה ערך למאבק עם התגלות של מחלה, אבל לא תיקון של המחלה עצמה?

תשובתי: לא. אנחנו מתקנים את המחלה עצמה. כשאנחנו מתקנים את האגואיזם שלנו אנחנו הופכים אותו למערכת אחרת לחלוטין, מערכת של השפעה במקום מערכת של קבלה.

כל אחד עושה "צמצום" על האגו, אחר כך "מסך", משתמש ב"אור חוזר", כלומר כל הטוב שכביכול הוא יכול לקבל הוא לא רוצה לקבל למען עצמו, הוא מקבל רק לצורך קיום, ואת כל השאר נותן לאחרים, מצב כזה נקרא השפעה. במידה שבה אנחנו יכולים להתחבר במערכת משותפת כללית, נרגיש בתוכה את תכונת ההשפעה, שזורמת בינינו ומתגלה בתוכנו כבורא.

בכך שאנחנו דומים ביחסים הדדיים בינינו לכוח העליון, אנחנו מאפשרים לו להתגלות באופן כלשהו באחרים. הוא קיים מחוצה לנו, אבל אם אנחנו רוצים להרגיש אותו, אז אין אפשרות אחרת, אלא להתחבר בינינו על ידי תכונות, רצונות ופעולות של השפעה זה לזה. מה גם שזו לא אותה השפעה כפי שאנחנו מתארים לעצמנו עכשיו. זוהי פעולה מורכבת מאוד שבה אתה מתעלה מעל עצמך, בניגוד לעצמך. בצורה כזאת, אתה מדמה את עצמך במשהו לבורא.

בוודאי, שבבורא אין את המאמצים האלה, של צמצום, מתחים וכל השאר, הוא הכוח עצמו. אבל כדי להרגיש אותו בתוכך, אתה עושה מאמצים, כלומר מבצע את תנאי ההידמוּת לבורא, ואז הוא מתגלה בך בצורה כזאת. לכן בן אדם נקרא "אדם", מהמילה "דומה" לבורא. כלומר הוא קיים בפני עצמו, אינינו יודעים כיצד, אבל הוא מתגלה בתוכנו ככוח השפעה, אהבה, קשר, פעולות הדדיות בינינו. בזה מסתכמת כל חכמת הקבלה. אנחנו מדמים את עצמנו לבורא והוא מתגלה בנו. זהו התנאי של השתוות הצורה שמהווה אמצעי לגילוי של הבורא לאדם.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 15.09.2019

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/BQnu4

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest