החוקה הרוחנית

בעל הסולם, עיתון "האומה": "ואנו דומים בזה לגל של אגוזים המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, על ידי שק העוטף ומאגד אותם, שמדת האחוד ההוא אינה עושה אותם לגוף מלוכד, וכל תנודה קלה הנעשית על השק מוליד בהם התרוצצות ופירודים זה מזה ובאים על ידה בכל פעם לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. וכל החסרון הוא, מה שחסר להם הליכוד הטבעי מבפנים, וכל כוח איגודם הוא מתוך מקרה חיצוני. בעניננו אנו – דבר זה מכאיב מאד את הלב."

מי שמניח שאנחנו יכולים לאחד את העם ולבנות מדינה לפי השבלונה הרגילה, הוא טועה מרוב טיפשותו. בלי להבין את הטבע שלנו, הוא חושב שאנחנו יכולים לפעול בדומה לעמים אחרים שחזרו לביתם אחרי גירוש כפוי, כמו למשל בימי סטלין. העמים שגורשו חזרו וארגנו את חייהם מחדש. אבל אנחנו לא נצליח לעשות זאת, כי אנחנו איבדנו את שורשנו המקורי. פעם היינו מאוחדים, היינו אחים זה לזה, לא אחים לעת צרה כמו היום, אלא אחים בהשפעה הדדית. לראשונה אברהם ליכד מכל קצוות בבל את האנשים שהיו מוכנים להתקדם יחד איתו לחיבור, בניגוד לכל יתר האנושות.

החיבור שנתן אברהם התחזק בהמשך במעמד הר סיני, כאשר האנשים שברחו ממצרים הפכו להיות "כאיש אחד בלב אחד" וקיבלו את התורה. אבל בהמשך החיבור נשבר והאהבה התהפכה לשנאת חינם וכתוצאה מזה יצאנו לגלות. השנאה הזאת עברה חלקית גם לאומות העולם.

נכון להיום, אנחנו לא מסוגלים להיוולד מחדש כעם וכמדינה בלי להגיע לתיקון של כל אחד בנפרד ולתיקון הכללי בינינו. אם לא נגיע לזה, אז יתפקד כאן רק "אוסף" מלאכותי של אנשים שאינם תואמים לחוקי הטבע העליון או לטבע ה"תחתון".

אנחנו לא מסוגלים לבנות משהו בהתאם לחוקי העולם הזה, מפני שבמקור אנחנו לא שייכים לעולם הזה, ואנחנו לא יכולים להיבנות בהתאם לחוקים העליונים מפני שאנחנו עדיין לא מחוברים למדרגה עליונה. ובסופו של דבר אנחנו לא נמצאים לא שם ולא כאן, לא כך ולא אחרת.

מה הפלא שאנחנו תמיד היינו מוזרים וזרים ובעולם הזה. ושישים ושש שנות הקיום של מדינת ישראל הן לא הוכחה לשום דבר. אני לא קובע זאת מטעמים אנטי ציוניים, אלא מבחינה רוחנית. ללא ספק, אנחנו איבדנו את כוח האיחוד הטבעי אשר אופייני לכל יתר העמים ברמה הגשמית.

בשבילנו היה זה הכוח הרוחני שאיחד בינינו. לכן, עכשיו אנחנו לא עם, וההתאחדות שלנו נכון לעכשיו היא לא מדינה, עד שנבין ונסכים עם כך שיש לנו רק חוקה אחת פשוטה, והיא, "ואהבת לרעך כמוך", להיות בערבות "כאיש אחד בלב אחד". אין לנו חוקה אחרת. ואם אנחנו נקיים את התנאי הזה, נוכל לשחזר מחדש את העם ואת המדינה.

אנחנו חייבים לבנות את חיינו לפי החוקה הזאת, כי היא לא "מצוצה מן האצבע", אלא אנחנו קיבלנו אותה מלמעלה וזה ההבדל בינה לבין המילים היפות שאפשר למצוא בחוקי היסוד של כל מדינה. ברור שלא מיד, אלא אנחנו צריכים לממש את החוק בהדרגה, לקבוע חיים רוחניים על פני כדור הארץ. ועלינו גם להיות "אור לגויים" עם כל המשתמע מזה.

נכון שזאת עבודה קשה, אחרת לא נצליח בכלום. אחרת אנחנו יכולים להיות "אחים לעת צרה" במקרה הטוב, כמו אגוזים בשק ויותר טוב מזה לא יקרה לנו כלום.

זה המצב נכון להיום, ויתכן שהוא יימשך עוד מספר שנים עד שיקרה אחד מן השנים: או שאנחנו נבצע את התיקון, או שלא נוכל לסבול יותר את המצב…

מתוך שיעור על פי עיתון "האומה", 23.06.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הנצורים
ישראל: הזדמנות לעלות או להיעלם
ארץ שניתנה לנו כמקדמה בשביל התיקון הרוחני

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/hQ8dg

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest