דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / החולה מת ומרגיש טוב עם עצמו

החולה מת ומרגיש טוב עם עצמו

תענית, ז.: "כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המוות".

אם מסתתרת בתורה סכנה כל כך גדולה, אז אולי יותר טוב לא לגשת אליה? כי אם אתה לומד נכון, אתה "עולה עד השמיים" ואם אתה לומד לא נכון, אתה "שוקע לתוך הארץ", לתוך התהום ממש.

הבעיה כאן היא כזאת: אם לומדים בצורה לא נכונה, אז האור שמסתתר בתורה מכניס אותך למצב ההפוך מהאמת, ואתה אפילו לא שם לב לכך. התורה לא מכניסה אותך למוות, אלא דווקא ל"סם המוות", כשאתה לא מרגיש שאתה מת. אפשר ללמוד תורה יום ולילה, ללמוד בעל פה דף אחר דף, ויחד עם זאת להימצא במוות, כלומר לא להבין שזה הפוך לגמרי מאותה המטרה שלמענה ניתנה התורה.

והתורה ניתנה לנו כדי שנגיע לאהבה לזולת. נאמר: "בראתי יצר רע ובראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". מהו המוטב הזה? זהו אותו "הכלל הגדול בתורה", "ואהבת לרעך כמוך". במילים אחרות, המטרה הכללית של כל מה שאנחנו עושים לפי התורה. בכל מצווה שאנחנו עושים, בכל פרט, אנחנו חייבים להתקדם לקראת אהבת הזולת. רק דרך אהבת הזולת נגיע למטרה הסופית, לאהבה לבורא ולדבקות בו, לפי השתוות הצורה מצד האדם ומצד הבורא.

ולכן לפני הלימוד אנחנו חייבים להכין את עצמנו, ולבצע את כל התנאים הנדרשים, כדי שהעסק בתורה יביא לנו את התוצאה הרצויה, שהיא הדבקות. במילים אחרות, תיקון הכוונות שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. העבודה הזאת מתבררת רק בקבוצה, שבה אנחנו יכולים לבדוק את עצמנו בצורה מעשית.

בכל פעם אנחנו נגלה בינינו שנאה ונקבל הזדמנות לצאת מעליה אל האהבה. ולשם כך אנחנו צריכים לארגן את עצמנו בצורה נכונה: אנחנו רוצים להתחבר יחד, כדי להגיע לדבקות ובה לגלות את הבורא, ובכך לעשות לו נחת רוח. ולגלות את הבורא אפשר רק בכלי ההשפעה המשותף שבינינו. זה הכרחי שתהיה לנו הכנה כזאת לקראת השיעור, כדי שניגש ללימוד בצורה נכונה.

שאלה: אם סם המוות לא נותן לי להרגיש שאני מת, אז האם סם החיים דווקא מאפשר לי להרגיש את המוות?

תשובתי: סם החיים, זה כשאני מרגיש שאני חי מ"סם". זה כבר לא הקיום הרגיל. בכוונה על מנת להשפיע, מעל לטבע שלי, אני משיג את החיים. פעולתו של הסם מתבטאת בכך שאני לא משקר לעצמי, אלא לרצון האגואיסטי שלי. לעומת זאת, סם המוות מטביע אותי בתוך השקר, שאינני שם לב אליו, ואז אני מתאר את עצמי כ"צדיק", על אף שלמעשה עדיין לא נכנסתי לשלב של "רשע".

שאלה: כיצד חכמת הקבלה יכולה להציל את האדם מסם המוות?

תשובתי: באמצעות המאור המחזיר למוטב. אם ארגנת לעצמך בצורה נכונה את כל התנאים, אם נכנסת לקבוצה ואתה עוסק בהפצה, שהפכה בימינו לחלק בלתי נפרד מההכנה, אם אתה מרגיש את כל מה שהקבוצה חיה בו, כדי לגלות את החיבור, אז אתה מתכונן בצורה נכונה ללימוד, והכוונה שלך בזמן הלימוד היא לא לדעת את מה שלומדים, אלא לקבל את המאור המחזיר למוטב.

לא במקרה בעל הסולם כתב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות י"ח: "שלא נתנו דעתם ולבם במשך זמן העסק בתורה, לזכות להמשיך את המאור שבתורה…".

הכול נפתר על ידי ההכנה. הלימוד הנכון הוא לימוד שהכנת אליו את עצמך בצורה נכונה. ואז אתה קורא נכון את הטקסט, עם הכוונה הנכונה, בקבוצה הנכונה, עם כל התנאים הדרושים.

ומה אתה מקבל מהלימוד? – אתה מקבל הזדמנות לעבוד ולעלות. אתה מקבל הרגשה של שנאה ודחייה כלפי החברים…

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 13.03.2012

ידיעות קודמת בנושא:
כשכופים עליך לאהוב
לקחת יחד את התרופה
אל תשחק באש

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/z5XoY

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest