דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הפצה / ההפצה היא עבודה רוחנית

ההפצה היא עבודה רוחנית

קודם כל, יש להבין שההפצה היא עבודה רוחנית! ואם מישהו לא מסכים עם זה, לא רוצה ולא מבין, עליו לברר את המצב הזה, ואז הוא יראה שזה באמת כך. מדובר על עבודה פנימית, כלומר על שינוי האדם. העולם הרוחני נמצא בתוך האדם כשינוי הפנימי שלו. לבוא לעולם החדש, לעולם התיקון, זה אומר, להעביר את תכונות האדם מקבלה להשפעה. האדם עושה זאת בפנים.

כאשר אנחנו יוצאים להפיץ את הידע הזה בחוץ, נדמה לנו שאנחנו יוצאים מתוכנו. אבל זה לא כך. כל העולם הוא כמו גוף אחד: דומם, צומח, חי ובני האדם מתחברים כולם בחומר אחד שצריך להגיע לתיקון דווקא על ידי דרגת ה"מדבר". וגם בדרגת ה"מדבר" קיימת חלוקה לפי אותן ארבע דרגות והתיקון מתחיל מדרגת ה"מדבר", דרגת ה"אדם", כלומר מהאנשים הזכים ביותר, המיוחדים שיש להם משיכה לרוחניות.

לכן, אף על פי שהעבודה שלנו היא עבודה פנימית, התיקון קורה בתוך האדם, אבל היא בהתקשרות שלי עם כל המציאות. נראה לכאורה שזה הפוך. אם אני מקובל, אז עליי לשבת נעול בתוך חדרי ולעשות בהסתר את התיקונים הפנימיים שלי. אולם זהו דימוי לא נכון, הפוך מהמציאות. אם החומר שלי, הנשמה שלי, נמצאת מחוץ לי ואני בסך הכול נקודה שצריכה להתחבר עם כולם, אז מסתבר שדווקא על ידי יציאתי להפצה לכולם אני מעורר את החומר שלי.

כשמגיעים לאנשים צריכים להסביר להם שלא צריך להיות תלוי בשום כוח חיצוני. לא יעזרו לנו לא עירייה ולא ממשלה או ארגונים כלשהם, מדינות אחרות, אונסק"ו או או"ם. כל העולם בנוי על אגואיסטים, וככל שהם נמצאים בתפקיד יותר גבוה, סימן שהם אגואיסטים יותר גדולים מכל היתר.

לכן, אתה לא תקבל אף פעם עזרה מאף אחד, החל מהשכן ועד הצמרת. כולם ירצו רק לקבל ולסחוט ממך את המקסימום האפשרי. אם אתה עדיין לא התייאשת ועדיין תולה בהם תקוות, אם אתה כועס עליהם בגלל שהם לא מבינים אותך, זה אומר שאתה ממש תמים. אדם שמבין את העולם ואת טבע הבריאה אינו תולה תקוות באף אחד. מכיוון שכולם אגואיסטים, עדיף שהם יעזבו אותי בשקט. מפני שכל ה"דאגה" שלהם בסופו של דבר רק תביא לי נזק. לא יכול להיות שמתוך האגו תצאנה פעולות טובות כלשהן.

זאת השקפת עולם נכונה, ואנחנו רואים שהאנושות נמצאת עכשיו בייאוש, החל מהממשלות וגדולי העולם שאיבדו כל תקווה לצאת מתוך המשבר. ואם אנחנו מבינים זאת, אז נשאר לנו רק לבוא לאדם ולהסביר לו שיש לפניו מכרה זהב, כל טוב, בריאות, כוח, ביטחון, שימחה וכל מה שדרוש לחיים מאושרים. וכל זה נמצא ממש לפניו, בקשר שלו עם היתר בתוך השכונה שלו, בעיר, במדינה ובכל העולם, בקשר בין האנשים.

מאותו הרגע אנחנו מפנים את האדם מהשקפת עולם חיצונית ומחוסר שביעות רצון, ממישהו חיצוני לתוך הפנימיות שלו. הוא מבין שעליו לסדר את היחסים שלו עם כל מי שנמצא סביבו ולבנות לו חיים מאושרים. הוא יכול לתלות תקווה רק בעצמו! לכן, צריך להשתדל לסדר את החיים שלנו בתוך הסביבה הקרובה עם מי שנמצא בטווח הראייה שלנו.

אם נתחיל לעבוד בשיטתיות על שיפור היחסים בינינו, אז דווקא שם, בתוך החלל הזה אנחנו נגלה פתאום מקורות בלתי נדלים של אנרגיה, של מצב רוח טוב, בריאות, יכולת לפתור את כל הבעיות, נגלה כוחות עליונים על-טבעיים שמסוגלים לבצע כל שינוי. ואז אנחנו לא נהיה תלויים ברשויות הגבוהות שנמצאות אי שם. כי הם רוצים לסחוט מאיתנו עוד יותר. שום דבר אחר לא יכול להיות.

לא יתכן שמתוך האנשים המקולקלים על ידי האגו תצאנה פעולות טובות. אנחנו כבר למדנו מספיק לאורך ההיסטוריה. הם לא שומעים אותנו ומתעסקים בבעיות שלהם. אז בואו נדאג לעצמנו, כי כמה אפשר לסבול?! אנחנו לא תלויים כאן באף אחד, זה בידינו.

הסבר כזה מביא את האדם דווקא לעבודה פנימית. נדמה לנו שאנחנו יוצאים החוצה. אולם למעשה, אנחנו מחזירים את חלקי הנשמה שלנו לעבודה הפנימית. וככל שאתה תזדהה יותר עם האחרים ותרגיש שהם חלקי נשמתך (כי כל הבריאה היא "נשמת האדם"), כך אתה תתקן יותר את נשמתך. זה נקרא "קבלה מעשית".

מתוך שיעור על פי המאמר "סוד העיבור – לידה", 26.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הקבלה המעשית מתממשת בימינו
לבצע את מחשבת הבריאה
ללא הפצה אין התקדמות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/CTo1u

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest