הגרלה

laitman_2010-03-10_5477-70.jpg

אני נעול בתוך הקליפה שלי המפרידה אותי מהבורא, שנמצא מחוץ לה. אני עבד, אינני יכול לפרוץ החוצה בכוחות עצמי. כל רגע עובד עליי כוח שמחזיר אותי באופן אוטומטי אל עצמי – למרכז האגואיסטי. כיצד עליי להכריח את עצמי לשים לב למה שמתרחש בחוץ, כדי שאני אבין שזה גם כן אני?! בחוץ אני נמצא יחד עם הבורא, שם היא המציאות האמיתית שלי, שם אני מחוץ לבהמה שלי, שם הנשמה שלי, מחוץ לאותו ה"אני" האגואיסטי שכעת אני מדמה שהוא אני.

אלו הם שני הכוחות הפועלים בטבע. עליי לסדר אותם כך שהכוח השני, הצנטריפטלי, יפעל עליי בטבעיות, באופן אינסטינקטיבי ובהכרח, כמו הכוח הראשון, הצנטריפוגלי. הלוואי שהוא יתפוס את המוח והלב שלי ובכוח יוציא אותם החוצה! הלוואי והוא יחייב אותי לחשוב על האחרים ולדאוג להם! זה מאד נחוץ לי, הרי ללא זה אינני יכול למצוא את נשמתי.

במצב הזה הכוח של קבוצת המקובלים עוזר לי, רק הכוח הזה יכול לשכנע אותי לצאת מהמעגל שלי ולשים לב למה שנמצא מחוץ לי. כשאני מחליף את היחס שלי מ"פנימה" ל"החוצה", אני מפסיק לדאוג לגוף שלי ומתחיל לדאוג לנשמה. אני מבין שהמציאות החיצונית, שנראתה לי כזרה והייתי אדיש כלפיה לחלוטין, מסתירה ממני את העובדה שבתוכי נמצא האני האמיתי!

המעגל החיצוני הזה, חשוב ויקר לי הרבה יותר מהמעגל הפנימי, כי הרי שם נמצאת הנשמה שלי והיא הרי נצחית. המעגל הפנימי הוא בסך הכול הבהמה שהוקצבו לה שבעים שנה לחיות. אך ההסתרה אינה מאפשרת לי לראות את זה. כשאני מתחיל להבין זאת, אני נדהם כמה הבורא משטה בי…

מתוך הכנה לשיעור, 01.04.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
קנאה, תאווה וכבוד
תנו לי מנוף כדי שאשנה את עצמי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/CEh0X

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest