דף הבית / קבלה ומדע / האיזון שבולם אותך

האיזון שבולם אותך

יש דבר אחד בפיזיקה שמטופל בצורה מאוד מעניינת ולא כל כך מעורפלת, זה נושא האיזון בטבע. עוד מניוטון היה מאמץ לתאר את "האיזון בטבע".

ואפשר לחלק לשניים את האיזון: איזון סטטי, שום דבר לא זז ולכן לא מתפתח, ואיזון דינמי, סטציונרי: בתוך האטום או בלוויין שמקיף את כדור הארץ וגורם לו לא ליפול. ישנם כוחות שפועלים, כוח דחייה ומשיכה, ולכן הוא לא נופל, הוא מסתובב, יש לו דינמיקה.

מה שהפיזיקה מגלה, ויש עוד תיאוריות שלא הוכחו, שאין דבר כזה איזון שנשאר כל הזמן כמו שהוא, אפילו הפרוטון שנחשב יציב. האיזון משתנה, הוא קורס בסוף, כל איזון בטבע בסוף קורס ומתפרק.

שאלה: אז מה הסיבה להנחה, שלא קיים שום דבר יציב לגמרי בטבע?  

תשובה: כי אם לטבע ישנה מטרה סופית, שהמטרה נמצאת בהרמוניה שלמה, אז האיזון שלנו מביא למוות ולא להרמוניה. הוא מביא למשהו מוצק, שזה משהו שאינו משתנה, שהוא ההיפך מהתפתחות. אם אתה נכנס לאיזושהי נקודת איזון, נניח, אם כוח צנטריפוגלי שווה לכוח המשיכה, אז זהו, אתה כבר לא יכול לרדת מהמסלול הזה לכדור הארץ. זאת אומרת, זו נקודת מוות, זו נקודה ההפוכה מאותו איזון שאנחנו רוצים להגיע אליו.

שאלה: אז הטבע דוחף אותנו לחוסר מוות, לחיים נגיד?

תשובה: לחוסר איזון. הטבע דוחף אותנו תמיד לחוסר איזון כדי שאנחנו נתפתח כל פעם לאיזון חדש וכל פעם לאיזון חדש, ועוד ועוד.

עד שנעלה למסלול עוד יותר גבוה ועוד יותר גבוה, ונלמד איך אנחנו יכולים לעלות בין המסלולים האלו, כי כל מסלול זה כוח מוות, זה מקום המוות, כי אתה צריך כוח אדיר לצאת מהאיזון הזה, כי בעצם, להיות באיזון זה הכי נוח, ואז יש כוח שבירה שלא נותן לך לצאת, כמו בטון חזק הוא כך תופס אותך. אתה צריך להשקיע הרבה יותר כוח כדי להוציא אותו.

שאלה: בשפה של הפיזיקה קוראים לזה "מצב אדיש". ואני שמעתי שאתה אומר שאדישות זה הדבר הכי גרוע?

תשובה: כן. ואז אתה לומד איך לעבור מרמה לרמה של המסלולים האלו, אתה לומד בעצם איך לגדול, ובסופו של דבר אתה מגיע, על ידי זה שאתה יוצא עוד ועוד מהמסלול למסלולים יותר ויותר גדולים, אתה רוכש מזה חכמה חדשה איך להיות נגד האיזון, האיזון שבולם אותך, ואיך להגיע למצב שהוא כל הזמן בעלייה מהאיזון הזה שממית אותך, ועל ידי זה אתה רוכש קשר עם הכוח שעוזר לך לעלות מרמה לרמה, ממסלול למסלול. אתה רוכש קשר עם הכוח הזה, כוח הדחייה, ובסופו של דבר אתה מתחיל להגיע למצב שאתה נמצא תחת שליטתו ולא תחת שליטת כוח המשיכה. אתה כאילו עובר ממסלולים סביב כדור הארץ, למסלולים שהופכים להיות סביב איזשהו מקום חדש.

שאלה: אילו השלכות יש לזה בחיים שלנו, האם היציבות שאנחנו משיגים היא שלילית?

תשובה: לא. הבעיה היא, שכל ההתפתחות שלנו הייתה תחת התפתחות כוח המשיכה, ועכשיו אתה במעבר ממסלול למסלול, אתה עובר להתפתחות תחת כוח הדחייה במקום כוח המשיכה. אתה לגמרי נכנס לאבולוציה חדשה, אתה נכנס להתפתחות חדשה. כל הפסיכולוגיה שלך, כל התפיסה שהייתה בנויה קודם על כוח המשיכה, עכשיו הופכת להיות בנויה על כוח הדחייה. ואתה מתכנת גם את הרגשות וגם את עיבוד הרגשות, היינו את המוח, אתה מתכנת אותם בצורה הפוכה.

שאלה: אז איך היית מגדיר את האיזון החדש הזה?

תשובה: "עולם הפוך ראיתי", ממש כך. אנטי פיזיקה. או פיזיקה שהיא אנטי עולם ההפוך.

שאלה: אז המצב החדש נקרא מאוזן?

תשובה: הוא עובד לפי חוקים משלו הפוכים. כמו באגדה של קרול, עליסה בארץ הפלאות.

שאלה: מעניין מאוד. זה אומר שהעולם שלנו בכוונה יוצא מהאיזון שבו הוא נמצא עכשיו?

תשובה: הוא אחד מההיבטים של המציאות האמיתית. וכדי להגיע לאמת שהמדע מחפש, אנחנו צריכים גם את החלק השני. מה שחסר לפיזיקאים הוא לקבל את הצופה. אז בוא נתחיל להגדיר אותו, נתחיל לחלק אותו לחתיכות, את התפיסה שלו, את ההרגשה שלו, את ההפרעות שלו בתוך המחקר, עד כמה שהוא מכניס את עצמו, זאת אומרת, את החלק הפסיכולוגי שבו, ובהתאם לזה נכניס אותו כמשתנה. הצופה המשתנה, החוקר המשתנה, וניקח בחשבון את השינויים שבו כלפי הנוסחאות שלנו.

מתוך התוכנית "עולמות נפגשים – קבלה ומדע" מס' 11, 23.5.2014

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/rxCKQ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest