גרם ראשון בתיקון

שאלה: מה צריך לקרות כדי שייווצר באדם כלי חדש, שהוא מעל לרצונות הנוכחיים שלו?

תשובה: לשם כך, קודם כל, יש צורך בתמיכה, שאותה ניתן לקבל הודות להכנעה בפני הקבוצה, המורה, הלימוד וההפצה.

הכנעה, זאת הפעולה הראשונה והעיקרית כלפי הבורא, שעליה לאחר מכן נבנה כל השאר. הרי הרצון שלנו הוא אגואיסטי, ולכן הפעולה הראשונה צריכה להיות הכנעת האגו. מי שמסוגל לכך, משתדל לבצע את מה שהקבוצה צריכה ואת מה שהמורה מבקש, להתפעל מהלימוד, להשקיע את עצמו בהפצה.

העבודה העיקרית כאן היא בבירור ברגש ובשכל. הרי יכול להיות שאדם מבצע הרבה פעולות פיסיות, אך לא עושה עליהן חשבון, או להיפך, כל היום עושה חשבונות למיניהם, אך לא מממש שום דבר. החשבונות הללו אינם שווים כלום, זאת פילוסופיה בלבד.

הכול מתחיל מהכנעה, כיוון שללא הכנעת האגו והשכל המשרת אותו לא ניתן להתחיל לעבוד מעליו. אני חייב לשלוף את הרצון לקבל שלי, ללמוד אותו ולהכניעו. הכנעה, זאת הפעולה הראשונה בדרך לדביקות. הרי עם הרצון שיש בי עכשיו לא אוכל להתקרב לבורא במאומה.

לכן אני מכופף אותו, מבקר אותו ומברר עם איזה חלק ממנו ניתן לעבוד ועם איזה לא. אין לי דבר, זולת הרצון לקבל, ולכן אני מתחיל ללמוד כיצד ניתן לשנות אותו, באילו כיוונים. למשל אני מתקרב לחברים, אף על פי שלא בא לי בכלל, אבל אני מבין שאני חייב לעשות כך.

הודות לכך שביצעתי שינוי במצבי הקודם וקידמתי את עצמי מעט, תיקנתי את היחס שלי, הקרבתי את עצמי, עזרתי לחברים, ביצעתי את עצתו של המורה, אני כבר עברתי ממצב 1F למצב 2F. על אף ששני המצבים הללו הם בתוך האגו שלי, יש ביניהם הבדל, דלתא, עקב השינוי שלי. אני כבר יכול ללמוד מהדוגמה של השינוי שעשיתי והתוצאה שהתקבלה, להשתמש בזה כלבנה הראשונה בבניית הביטול העצמי שלי.

יש לי כבר משהו ביד. המצב שהשגתי הוא טוב יותר מהמצב הקודם, ולכן אני מכנה אותו "כלה נאה וחסודה". אני קיבלתי כלי יותר נעלה ויותר יפה. ולכן בית הלל אינו מכריח אותי לשקר, הוא רק מראה לי שעליי להשיג את המצב הזה.

בית שמאי מדבר על המצב הנוכחי, ואילו בית הלל מדבר על המצב הרצוי אבל מצב שבטוח יקרה בדרך. כאשר אני משיג אותו, מגיע אליו, אז מצב 2F הופך להיות למצב העיקרי בשבילי. מהמצב הזה כבר צריך לעבוד הלאה, כדי שמצב 2F של בית הלל יהפוך לממשי, לנקודת המבט של בית שמאי שממנה אני מברר את המצב הרצוי 3F של בית הלל. כך אני ממשיך ומתקדם הלאה.

אך הדלתא הראשונה בין המצבים 1F ו-2F משמשת לי ליחידת מידה: מילימטר, סנטימטר וגרם של התיקון. אני משתמש בה כמודל, כקנה מידה, ועם נשק כזה אני יכול להתקדם.

שאלה: מה צריך לעשות כדי להתקדם ממצב 1F למצב 2F?

תשובה: צריך לראות את שני המצבים – מנקודת המבט של בית שמאי ומנקודת המבט של בית הלל – "כלה יפה כפי שהיא" ובו זמנית "כלה נאה וחסודה". אולם האדם עצמו אין לו סיכוי לראות את מצב 2F, לשם כך ניתנו לו המורה והספרים, שעליו להקשיב להם. הוא חייב לקבל כאמת את מה שנאמר על ידי המורה. והמורה אומר ש"אין עוד מלבדו, הטוב והמיטיב".

אם הוא רואה את הכלה רק כלא אטרקטיבית כפי שהיא, אז צריך להוסיף ולעבוד בקבוצה, בלימוד, בהפצה. לכבד את המורה, זאת אומרת, לבצע את מה שהוא מייעץ כלפי ההתקדמות שלך. כלומר לבצע פעולות ולצפות לתשובה של האור, בדומה לכלה שצריכה להכין את עצמה ורק אז יבוא החתן. פעולות נכונות יגרמו בהכרח לתגובה של האור העליון.

מתוך ההכנה לשיעור, 12.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
בסעודת חתן
סבלנות מגיעה לפי מידת הסבלנות
עומד עם רגל אחת על המדרגה הבאה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/eud0O

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest