בקשה והודיה

יש לנו תמיד שני מצבים ביחס לכוח המפתח אותנו, לבורא: בקשה והודיה. המצב המועיל ביותר הוא הבקשה. וגם ההודיה מועילה מאוד. הרי במצב הזה אנחנו נמצאים בדבקות עם העליון, וצוברים כוחות לעתיד, לזמן של הבקשה הבאה.

אך דווקא בזמן הבקשה אנחנו מגלים את עצמנו כאישיות עצמאית, שמזדהה עם הבורא. הדוגמה הבולטת לכך היא מזמורי התהילים של דוד המלך, שבהן מבוטא כל היחס של הנברא לבורא, בכל צורותיו האפשריות.

לכן הוא נקרא "דוד המלך" ("מלך" מלשון "מלכות"). זהו הכוח המושך, המגלה. לכן הכוח שמבצע את גמר התיקון נקרא משיח בן דוד. התהילים הם הביטוי של הרצון המושלם של הנברא בבקשה ובהודיה, בשני המצבים שדרך חיבורם אנחנו מממשים את עצמנו. ואז כל הרצון של הנברא מתגלה בצורה נכונה, כמו המאציל שקיים בו ומתלבש בתוכו.

כך כל ההבחנות שהוא עבר מביאות אותו לסיום, ואותה מחשבת הבריאה שיצרה אותו, מתגלה עכשיו בתוכו, בהכרתו של הנברא עצמו. זהו כל ההבדל בין הנקודה ההתחלתית והנקודה הסופית של הדרך. מתוך המצב הזה, שבו הנברא כמעט ואינו מרגיש את עצמו כקיים, כאיזושהי נקודה מרוחקת מהבורא, הוא משיג בתוכו את ההכרה של מצבו האמיתי ומבין שהוא נמצא בדבקות מלאה עם הבורא, ויחד עם זה הוא עצמאי לחלוטין.

אין מציאות אחרת חוץ ממחשבת הבריאה. אין תהליך אחר חוץ מתהליך ההכרה של הנברא את המצב שבו הוא נמצא מלכתחילה. ותמיד צריך להגיע תחילה לבקשה, לדמעות, שעליהן נאמר: "במסתרים תבכה נפשי". זהו המצב הגבוה ביותר, שבו האדם דורש את הכוח להשיג את מצבו האמיתי, מצד החושך, כשהוא מרגיש שעדיין לא התממשה בו מחשבת הבריאה.

ורק כאשר נסיים את כל התהליך, נגיע להודיה, לשירה, שבה נשיג דבקות חלקית בבורא, עד שנגיע להכרה השלמה, לדבקות המלאה.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 01.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
האבן שרצתה להרים את עצמה בעצמה
איך אתה מצביע? בעד או נגד מחשבת הבריאה?
מיראה לתפילה, מאהבה להודיה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/hWAmA

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest