דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בסך הכול מצווה אחת

בסך הכול מצווה אחת

בעל הסולם, מאמר "מצווה אחת": "המצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה".

במילים קשות אך מדויקות אלו מסביר לנו בעל הסולם באיזו צורה העולם צריך להתקיים. אנחנו כבר נכנסנו לדרך הזאת: העולם קשור בכל חלקיו ועובר משבר גלובלי. כמעט לפני מאה שנה כתב בעל הסולם שהאנושות הפכה למשפחה אחת שבה כולם תלויים זה בזה. בימיו, עדיין לא שמנו לב לכך, אך היום אנחנו רואים זאת במו עינינו. אחרי משברים רבים, באיחור רב, אנחנו מתחילים להבין את המצב. יידרשו עוד מאמצים רבים כדי לתקן את המעוות, ובמיוחד את צורת היחס הנוראית בין בני האדם, האופיינית לנו היום.

עד עכשיו, כשאנחנו קוראים את מילותיו של בעל הסולם, אנחנו תופסים אותן כמשהו דמיוני, לא מעשי. אם הוא רק היה מגלה לנו חצי או רבע מזה, היה עוד אפשר לעכל אז זה, וזה לא היה נראה כל כך נוראי ולא הגיוני.

אך מתגלה לנו כאן תמונה קשה מאוד, הפוכה מהטבע שלנו, ומציבה בפנינו תנאי חמור: "תרצו או לא, כאן יהיה מקום קבורתכם או מקום החיים הנצחיים שלכם. אחד מהשניים. הבחירה בידכם".

אנחנו צריכים בפועל, בעולם שלנו, לממש הלכה למעשה את העיקרון "ואהבת לרעך כמוך". כל מה שנדרש מאיתנו מסתכם בפעולה הזאת בלבד: לרכוש השפעה מלאה, מוחלטת, מכל אחד כלפי כל העולם. ואילו לעצמו האדם בסופו של דבר צריך לקבל אך ורק את הנחוץ לקיומו. בהתאם לדרגה שלו, הוא בוחר כמה הוא צריך, ואת כל היתר הוא מפנה החוצה, למען האחרים.

בזמנו, שאלנו את הרב"ש כיצד אנחנו יכולים לבדוק את עצמנו בחשבון הזה. הוא נתן עצה מצוינת: אם היית שמח להיפטר גם מההכרחיות – סימן שזאת הכרחיות. אם אתה לא רוצה לעצמך כלום – לא מים, לא לחם, לא דירה – אם אתה רוצה רק להשפיע, כמו מלאך, כמו כוח מנותק מהגוף, והיית שמח להיות בזה, אז כבר הגעת לפיתרון הנכון, ואתה רשאי לקבל מהעולם את ההכרחיות. במקרה הזה אתה לא תגזים ותקבל רק את הדברים הנחוצים באמת. הרי אתה לא שמח לקבל אותם. להיפך, בשמחה היית מוותר עליהם, אך אינך יכול, מכיוון שהם נחוצים לך על מנת להשפיע. אתה זקוק לאוכל, שתייה, ביגוד, בית ודברים דומים.

זהו תנאי מאד קשה, ואנשים ללא ספק רוצים מיד "להזיז אותו הצידה", כאילו הוא בלתי אפשרי. נראה לנו שאי אפשר לחיות בצורה כזאת, עדיף כבר למות. איך אפשר להשפיע לכולם ולקחת לעצמי רק את ההכרחיות? אז מאיפה אני אחיה? במה אמלא את האגו שלי? הרי האגו שלי נשאר ולא נעלם לשום מקום.

ואכן, לא נדרש ממך לחיות כמו בהמה שלא צריכה כמעט כלום. להיפך, עליך להיות אדם – להפנות את האגו הענק שלך לטובת האחרים, להשתמש בו כדי להשפיע לאחרים.

אז מה אני אקבל בתמורה? כיצד אוכל להשפיע? הרי הרצון האגואיסטי שלי הוא כמו מכונה שמסוגלת לעבוד רק על דלק. אני יכול להשפיע לכל העולם, אך מה יצא לי מזה? אם תיתן לי שכר טוב, אני אתן לכולם את כל מה שיש לי. אך מהו השכר?

כאן עלינו להבין שחכמת הקבלה היא מדע, פיזיקה של העולם הרוחני, ולכן היא אינה עוסקת בדמיונות. באמת הוכן לנו חומר הדלק, השכר הזה שלמענו כדאי לעבוד על מנת להשפיע ולמלא את העולם כולו.

השכר שלנו הוא השגת המאציל. אין יותר ממנו. וזה מה שנקבל. ולכן, אנחנו צריכים לעבוד כדי להשיג אותו. אך זהו הפרס הגדול מכולם: להיות איתו בדבקות, בשלמות, להיות בדרגתו. הוא כביכול מפנה לי מקום לידו, ואני מסתכל מלמעלה על כל השאר: "מסכנים, כמה הם אומללים וקטנים. ברור שאני משפיע להם, מה לעשות".

יחס כזה נקרא "לא לשמה". בהתחלה זה נורמלי לחלוטין. העיקר שתתחיל ממשהו, רק אל תתעצל. ובסופו של דבר, נגיע להשפעה מוחלטת. הרי למעשה זוהי אותה המצווה היחידה שעלינו לקיים.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מצווה אחת", 29.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
תכיר את הגבול שלך
ושוב על ההכרחיות
האחריות היא רק אישית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/PJb1n

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest