דף הבית / המשבר ופתרונו / בנפילה חופשית

בנפילה חופשית

שאלה: אנחנו דיברנו על המצב שבו נמצאת החברה המודרנית ומה היא צריכה להיות. אבל מה קורה בין שני המצבים הללו? ידוע, שהמעבר ממצב אחד של החברה למצב אחר, עבור כל אדם נפרד תמיד עבר בצורה דרמטית, כי החיים שלו החלו להישבר.

תשובתי: במקרה שלנו התהליך הזה עובר בצורה עוד יותר מורכבת. אם המעברים הקודמים היוו בפני עצמם קפיצות מרמה אגואיסטית אחת לרמה אגואיסטית אחרת, מפני שהאגו במשך אלפי שנים כל הזמן עלה ובהתאם לזה השתנו התצורות החברתיות: עבְדוּת, פיאודאלית, קפיטליסטית, פוסט מודרנית ואחרות, אז עכשיו אנחנו יצאנו לכזאת רמה כאשר הכול מתחיל ליפול.

כשנזכרים בעבר, אנחנו לפעמים אומרים: "שנות השמונים הטובות". במה הן היו טובות? בזה, שבשנים הללו ההתפתחות האגואיסטית של האנושות בת אלפי השנים הגיעה לשיא הרוויה שלה. והשיא הזה נפל על ימי הצעירות שלנו. אנחנו הרגשנו אז איזה חופש, הצורך לשרוד לא לחץ עלינו, עדיין לא התגלתה חוסר התועלת של הקיום.

מסוף שנות השמונים הכול החל לרדת והחלה נסיגה הדרגתית. בזמנו חזה את זה האקדמאי ורְנָדְסְקִי ופילוסופים אחרים, אבל בזמנו אף אחד לא שמע להם וגם היום לא רוצים לקבל אותם, אף על פי שלרבים כבר מובן שהם צדקו. אותו הדבר מתרחש גם עם חכמת הקבלה, שבינתיים לא רוצים לשמוע אותה, אבל אין במה לסתור אותה.

בעבר ביקרו בחריפות את הפילוסופים האלה, ואת חכמת הקבלה בכלל לא קיבלו ולא רצו לשמוע עליה שום דבר. אבל היום הכול עובר לרמה אחרת, כאשר ההחלקה כלפי מטה הופכת ליותר ויותר מוחשית, מזמינה בעיות אישיות וחברתיות גדולות מאוד, אבל תרופה לזה אין, וצריכה להתרחש איזו מהפכה.

אבל מהפכה לא פיזית, כפי שזה היה בשלבים הקודמים: מלחמת מאה השנים, מרד העבדים, המחאות של הלָטִיפוּנְדִיסְטִים, פשיטת הרגל של האיכרים וכולי. כל אלה היו סימנים של התפתחות, אבל התפתחות אגואיסטית! האגו גדל, ובזה גרם לצורך לשנות מחדש את הפורמט הגשמי: החברתי, הטכנולוגי, המשפחתי, האישי וכדומה.

ואילו עכשיו, המעבר מהמערכת שהתפתחה תחת לחץ של הכוחות האגואיסטיים, מתחילה להחליק כלפי מטה, כלומר הכוחות האגואיסטיים מתחילים להתקפל. אנחנו רואים, שלא במפעלים, לא בצבא, לא במוסדות הממשלתיים, לא בבתי הספר, לא במשפחה, ההנהגה לא עובדת.

איפה אותה החגורה שעל ידה אפשר היה להעמיד את הילד במקומו? איפה אותו הבעל שאשתו שומעת לו? איפה בעל הבית, שהפועל שומע בקולו ללא עוררין? היכן השלטון: הפרלמנט, יושב הראש, ראש הממשלה? היכן כל זה? הם אינם. השלטונות "מצייצים" ממסך הטלוויזיה, אך איש אינו שם לב לציוץ שלהם. כמובן שכלי התקשורת מנסים לשחק לצידם, בכך שיוצרים להם תדמית של מנהיגים גדולים, אולם למעשה, אף אחד אינו שומע להם.

מנהלי המפעלים כל הזמן מתלוננים שלאנשים אין מוטיבציה לעבוד, הם אינם יכולים להכריח את עצמם וגם אינם רוצים לעבוד. כי כאשר האגו יורד, הוא לא רואה פרספקטיבות. איך אפשר לחייב מכונה לעבוד ללא חשמל, אנרגיה, דלק וכולי? בשום צורה!

אנחנו עכשיו נמצאים בכזאת נפילה חופשית, כאשר בינתיים לא רואים כוחות אחרים שיכולים להחליף לנו את האגו ככוח ההתפתחות. אבל האגו כבר גוסס. וזוהי ההחלקה כלפי מטה. האגו קטֵן בהדרגה ומאבד את המשיכה אליו בעינינו. כמה אפשר להתרוצץ בין החנויות?! כמה אפשר להסתובב בעולם?! כמה אפשר לשבת בפאבים ובמסעדות?!

זה לא קורה מפני שהאדם שׂבע לגמרי, אלא מפני שנאבד אצלו הרצון עצמו לזה, הוא נעלם לאן שהוא. לפניך כביכול נמצא עולם ענק, אבל הצעירים סגורים על פלאפונים, SMS, דיבורים ריקניים וטיפשיים. היכן האידיאלים? היכן האומנות? היכן המדע? היכן כיבוש החלל? היכן החלומות על גילוי אדמות חדשות? כל זה איננו.

שאלה: התלהבות והתפעלות כזאת שררה בחברה בשנות השישים.

תשובתי: ומהי ההתפעלות? – האגו שעבד לטובתנו. הוא דחף אותנו להישגים גדולים. אבל היום זה כבר אינו קיים, ואנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. נדרש כוח אחר לחלוטין, שיוביל אותנו קדימה.

מתוך התוכנית "עולם אינטגרלי", 24.10.2012

ידיעות קודמות בנושא:
חזרה אל הטבע
כוח, שאותו צריך להפיק מ"אין"
תהליך של דעיכת החברה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/FrNR9

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest