במרכז המחלוקת

מדובר על התכונות הפנימיות של האדם ועל התנהגותו. בדרך הרוחנית אנחנו מבדילים בין שני חלקים בתוכנו:

– חלק שמתקדם לתכונת ההשפעה והאהבה, לבורא, לקשר, לחיבור ולדבקות עם כולם.

– חלק שמתנגד לזה, ורוצה כל הזמן לקחת לעצמו.

לכן, כשאני נמצא בין שני המצבים האלה, עליי כל הזמן לבדוק ולבקר את עצמי האם אני לא גונב בגשמיות או ברוחניות, האם אני עושה משהו לא נכון ברגש ובמחשבה כדי להפיק מכך תועלת אישית. וכאן מתעוררת הבעיה. ראשית, אסור לקבל טובות הנאה. אבל, גם אם יש כאלה, הן חייבות להיות מוסכמות על כולם כחלק מהתפקיד שלי. נניח, שאני זקוק לרכב כדי לבקר באתרי בנייה או שאני זקוק בעבודה לעוזרים, וחייבים להקצות לי אנשים, כדאי שהכול יהיה גלוי, ברור ומובן לכולם, בלי להשאיר שאלות פתוחות.

בעיקרון, מציגים לפנינו חברה מתוקנת שעלינו לבנות. כל אדם בחברה חייב לקבל רק את מה שמגיע ונחוץ לו לקיום, ואת כל היתר הוא מוסר לטובת החברה. זה נקרא דרגת "משה", שהוא דוגמה לכל היתר.

לכן, בעבודה הרוחנית של האדם תמיד מתעוררות בעיות כאלה. ואנחנו רואים זאת לאורך מאות השנים בימי בית המקדש, כאשר העם היה קיים בדרגה הרוחנית. תמיד היו בעיות רציניות, אבל הן היו ברמה רוחנית, אף על פי שהן מתוארות בשפה הגשמית.

הערה: כלומר, גם כשבונים רוחניות, אסור לגנוב.

תשובתי: בתקופה ההיא, כך היה ברמה הגשמית. בדרך כלל אנחנו מבינים, שאם מישהו רוצה לגנוב, אף אחד לא יעצור בעדו. אבל האדם לא טיפש כדי לשים חתיכת זהב בתוך הכיס.

באדם לא צריכים להיות שום רצונות על מנת לקבל, כלומר, מקום שבתוכו אני רוצה לקבל לעצמי. מסך, צריך להיות רק על מנת להשפיע. מדובר רק על השפעה. זאת דרגת "משה".

זה נראה מסובך כשאנחנו קוראים, אבל קל כאשר אנחנו נמצאים בסביבה הנכונה, אז אין שום בעיות. הסביבה מספקת לנו רמה ותמיכה שבעזרתה אנחנו מרחפים כמו על כרית אוויר.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי",  16.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בלי הגבלות אין בריאה
לתת הכול למען האמת
שופטים ונשיאים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/2fEfO

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest