בחירה בין הבורא לצלחת

שאלה: מתי אדם משיג אמונה בבורא, שזוהי העדות שהוא הולך בדרך האמת?

תשובתי: את האמונה צריך לחדש כל פעם בכל מדרגה חדשה. אמונה, זו השפעה, דרגת "בינה", "חפץ חסד", להשפיע על מנת להשפיע, שמאפשרת להתעלות מעל הרצון לקבל שלנו. זה נקרא "אמונה" בבורא.

אני מעלה את עצמי מעל לרצון לקבל שלי, מעל ה"צמצום", לדרגת "בינה", להשפיע על מנת להשפיע. כך שאני כולי מכוון לבורא.

בינתיים אני לא יכול להשתמש ברצון על מנת להשפיע, לא יכול לשבת ליד השולחן של בעל הבית וליהנות מכל המטעמים, בזה שמרגיש איך שאני מהנה אותו. אבל אני מבצע את התיקונים המקדימים שלי, עולה מעל בחינות שורש, א', ב', ג', ד' של העביות, בכך שרוצה להיות מעל הרצון שלי ולכוון את עצמי רק לבורא.

אני מסתכל רק עליו. מהשולחן עולים ריחות מפתים, אבל אני מסתכל על הבורא. למרות שאני מרגיש עד כמה טעימים כל המטעמים, אבל הבורא חשוב לי יותר.

אני לא עוצר את עצמי בכוח מפני שאני מתבייש לקחת מהשולחן. פשוט הבורא הופך להיות עד כדי כך חשוב לי, שאני צריך לבחור בינו לבין הצלחת. זה נקרא דרגות האמונה.

אני מעדיף להיות מכוון לבורא במקום להיות מכוון לצלחת. כזאת החלטה מקבלת "בינה" ב"ד' בחינות דאור ישר".

מתוך שיעור על אגרת כ"ב של הרב"ש, 20.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מה אתם מעדיפים?
אם אין שמחה, אין אמונה
עדות הבורא